משולחן השרטוטים של הטרור הפלסטיני
לאומיות מארץ עוץ, ומקסם השווא
מאת ד”ר גיא בכור
זהירות, אנו בשרוול זמן, כמו לאחר ההתנקשות בחיי השגריר שלמה ארגוב בשנת 1982 או חטיפת החיילים רגב וגולדווסר אשתקד. בשני המקרים לא ידענו לאבחן את המלכודת בזמן, ופשוט נפלנו בתוכה, בדיוק כפי שציפו אילו שהניחו אותה.
חזרנו ושיננו באתר שלנו בחדשים האחרונים, כי ירי או פעולה צבאית על ישראל נובעים מסיבות פנים-ערביות. עד עכשיו היה זה תיאורטי, עכשיו זה מעשי.
והנה המלכודת, בצורה הברורה ביותר: משגרי הקסאם הקטלני באים מן הג’יהאד האסלאמי, הפתח וועדות ההתנגדות העממית, קרי חמולות עויינות לפתח. רק לפני יומיים חוסל על ידי הפתח אחד מבני חמולת דורמוש, ויש עילה לנקמה. איך תבוא הנקמה? באופן סיבובי, על ידי ישראל.
מטרתם: שהחמור הישראלי יכנס בעינים קשורות לרצועת עזה, במבצע יבשתי גדול, על כל העוצמה שלו, יחסל את חמאס, ויעניק לפתח ולחמולות את הרצועה מחדש… כדי שיוכלו לחזור ולשגר קסאמים עלינו, כמו שהיה בימי שלוט הפתח עד לפני כמה חדשים.
האם יש לנו עניין שבנינו ייהרגו עבור הפתח והלאומיות הפלסטינית שתשוב לעזה? אני לא סבור כך. הרי הטרור ירוץ להסתתר בתוך מחנות הפליטים, כמו בעיראק, ומשם יתחיל לזנב בחיילי צה”ל. הטרור, שנסגר בעזה, מעוניין להכניס אותנו לשטחים בהם הוא חזק.
אם כן, הפעם הזו לא נבצע באוטומטיות את שרוצים אויבינו, למרות שכמו תמיד הם מעמידים אותנו בדילמות אכזריות.
אז מה כן לעשות? קודם כל להיפרד הפעם לגמרי מעזה. בחסות לגיטימציה בינלאומית ישראל תתנתק הפעם לחלוטין מרצועת עזה, סוף סוף, ותסיים את אספקת כל השירותים לרצועת עזה, חשמל, מים, מזון, ושירותים שונים. זאת לדעת: ישראל היא המחזיקה בידיה את הרצועה הקטלנית הזו. אנו המקרה היחיד בתולדות המין האנושי, לפיו עם מחייה את אוייביו, כדי שיוכלו לשוב ופגוע בו.
ברמה הצבאית: בכירי מערכת הביטחון מכירים היטב את ביתם ואת מיקומם של בכירי חמאס, הג’יהאד ופתח בעזה. הם מכירים היטב את מיקום מחנות הצבא של חמאס בעזה, הכוח המבצעי, התשתיות הצבאיות ומחסני הנשק. אין בעייה של יכולת, יש בעיה של פקודה, של החלטיות, של אומץ לב. יש הרבה מאוד מה לעשות, ואיני מעוניין לפרט.
אם המצרים יכולים עכשיו ליצור רצועות אסורות כניסה סביב עזה, כפי שהם מתחילים לעשות למניעת ההברחות (בשל הקפאת חלק מהסיוע האמריקני שלהם), גם אנו יכולים. המשמעות היא יצירת חגורות בלתי מיושבות בצפון ומזרח הרצועה, כדי למנוע שיגור קסאמים למדינה ריבונית. אפילו אמנת האו”ם מעניקה בסעיף 51 שלה זכות להגנה עצמית. אין לחשוש מכך.
אויבינו מעמידים אותנו בדילמות קשות, בהאמינם שאיננו מכירים את הכללים במזרח התיכון. הפעם נפתיע אותם, ונראה להם שישראל אינה הענק הטיפש שחשבנו שיניעו. הפעם ננוע אך ורק על-פי המטרה הישראלית ולא בהפעלה של שום גורם עוין אחר.
*
ועוד מילה על ועידת השלום הצפויה. ראינו כבר באתר כי כאשר יש תהליך שלום – הפיגועים או הטרור הפלסטיני חוזרים, ובכן, הם חוזרים, והדבר היה צפוי. התחננתי באתר שלא לחזור אל צלצולי ועידות השלום ומפגשי השלום, ולעשות את הדבר בשקט, אפילו בסודיות, כי הדבר יעלה לנו בדם. הפעם אבו מאזן ואנשיו בלתי רלוונטיים לחלוטין למתרחש. אפשר ללכת לועידת שלום ואפשר שלא ללכת. מה היא כבר תועיל במאבק על עזה? אכן, מטרת מבצעי פיגוע הקסאם היתה גם להוכיח את חוסר הרלוונטיות המוחלט של אבו מאזן ושל הלאומיות הפלסטינית הנובלת למתרחש.
כלל הברזל, להבנה ולניהול בעיית עזה
במינהרת הזמן: האם מצרים מתחילה לפעול בנושא הברחות הנשק?
על אי-הבנתנו את המזרח התיכון ברגעים הקריטיים:
החיים במטריקס
בארץ המראה
