תחיית מצרים
מאת ד”ר גיא בכור
קאהיר, אוקטובר 1992, נזדמן לי, כעיתונאי דאז של “הארץ”, להיות שוב בבירה המצרית (סרטון הגעגועים לקאהיר.. ביקרתי בעיר הזו מעל 100 פעם, ואני עדיין לומד אותה).
היה זה זמן קצר לאחר שארעה במקום רעידת אדמה בעוצמה גבוהה יחסית, שבה נהרגו כמה מאות אנשים, רובם- ככולם באיזורים העניים של העיר העצומה הזו, בקרבת גבעת מוקטם, הגבעה היחידה שבקהיר. בשל רמת הבניה הירודה באיזורי העוני – שם אכן היו מרבית הקורבנות (שימו לב לצילומי האומללות של איזור מוקטם, 2007). החלטתי לגשת ולראות, ימים לאחר רעידת האדמה, כיצד העניינים מתנהלים במקום.
להפתעתי, ראיתי פקידים יושבים ברחוב, ליד שולחנות מסודרים, ומולם טורים של אזרחים עניים, פלאחים, שכירי יום ושאר קשי יום, שבאו להגיש תלונות למס הרכוש על הנזקים. כל הכבוד לממשלה, אמרתי לעצמי, מגיבים מהר. מעל הפקידים הללו היו תלויים שלטי בד. כאשר התקרבתי קראתי את השלטים:
ובכן, אלה לא היו פקידים של הממשלה. אלה היו פקידים של הארגונים האסלאמיים, המסונפים ל”אחים המוסלמים”, הסייסמוגרף הצמוד ביותר לאוכלוסיה, שריכזו את התלונות, כדי להעבירן באופן מסודר, מרוכז, ולטפל בהן, אל מול הממשלה. אז הבנתי את עוצמת הארגונים הללו, את הקשר הישיר שלהם עם האזרחים, ואת יחסי הגומלין הנוצרים בין שני הצדדים.
*
השבוע פרסם שר הפנים הפלסטיני בממשלת רמאללה של סלאם פיאד, צו רשמי, הסוגר ומקפיא נכסים של 106 ארגוני צדקה ורווחה אסלאמיים, הפועלים ביו”ש וברצועת עזה, זאת בטענה שביצעו עבירות “פוליטיות ומשפטיות”. רשימת הארגונים והעמותות פורסמה בעיתונות הערבית, ואין ספק שהיא קשורה בטבורה אל החמאס.
לדוגמה:
אגודת הרפורמה לפיתוח
אגודת הדור החדש
אגודת פיתוח הכפר המזרחי
אגודת בתי המלון הפלסטיניים
אגודת כספי הזכאת
האגודה העממית לתמיכה באסירים
אגודת מאהר לילדים
בניית העתיד
אגודת פלסטין לשירותי רפואה
אגודת הנשים
ועוד ועוד.
כך טיפס חמאס למעלה, באמצעות הקשר הסוציאלי הזה עם התושבים: הוא עזר להם כל השנים באמצעות העמותות, ולבסוף הם גמלו לו כאשר תמכו בו תמיכה רחבה. אלא שיש כאן אספקט נוסף: בעזרת העמותות הללו חיות כיום אלפי משפחות, אם לא עשרות אלפי משפחות פלסטיניות. אילו אגודות רווחה, תרומה, סיוע ודאגה חברתית. העמותו הללו ואחרות הן עמוד השידרה החברתי של הציבור הפלסטיני. אלמלא עמותות מעין אלה, על הסולידריות החברתית שהפעילו, ספק אם הפלסטינים היו יכולים לעמוד בשתי אינתיפאדות.
ארגוני הצדקה האסלאמיים דאגו לאזרח הערבי, אך במקביל דרשו ממנו גם תמורה: לתמוך בהם ובעניין האסלאמי. הם דאגו לאזרח הערבי, אך במקביל גם השתמשו בכספים לחיזוק הארגונים האסלאמיים עצמם, ובתוך כך גם לטרור שארגונים אלה הפעילו. זו היתה עסקת חבילה.
מי שנקט בשיטה הזו, הדעווה, כלומר הכשרת הלבבות וסיוע סוציאלי מלא, היה מייסד ארגון “האחים המוסלמים”, שהיא גם תנועת האם של חמאס, חסן אלבנא (1906-1949). חמאס עשה בשיטה הזו שימוש מצוין לשיטתו, עד שהשיטה גם העלתה אותו לשלטון בבחירות של שנת 2005.
אם מסתכלת ממשלת פיאד על החלטת הסגירה מן הזווית הצרה, דהיינו כוחו הפוליטי והביטחוני של חמאס, יש בכך בוודאי רווח. אך ההחלטה הזו מתקבלת בציבור הפלסטינים, וניתן להבין זאת, בזעם עצום. אם אגודות אילו לא יהיו, מי ידאג להם? זו הרי בגידתו של המשטר הערבי הקלאסי, שנכשל לדאוג לפרט הערבי, ולכן משגשגות העמותות האסלאמיות בכל רחבי המזרח התיכון.
בטווח המיידי אכן יש בצו הזה חיזוק לממשלת אבו מאזן, וזו היתה תמיד שאיפה ישראלית שהצינור החברתי המזין את חמאס – יתייבש. אך בטווח הבינים רק גובר הזעם הרחב כלפי ממשלת אבו מאזן וכלפי הזרם הלאומי אותו היא מייצגת. היא אולי תתחזק, אך הלגיטימציה שלה ברחוב הפלסטיני מתכרסמת במהירות, ובאופן פרדוקסלי התמיכה בחמאס רק תגבר.
מי שנקטו עד היום בצעדים דומים של סגירת עמותות אסלאמיות והקפאת נכסיהן היו ארצות הברית, חלק ממדינות אירופה, וישראל. אז עכשיו, שואלים הפלסטינים, עושה זאת גם משטר פלסטיני?
היתכן שהממשלה הפלסטינית הזו פועלת לחזק את עצמה, אך בפועל היא מחלישה את עצמה ואת האינטרסים שאותם היא רוצה לקדם? אכן, דילמה לא פשוטה עבור אבו מאזן.
חלון לשכונת דוקי
הזמן השאול, ותוכנית השלבים של חמאס
תגובות:
שלום גיא ,
זוכר אותי? עמית מאוסטרליה. אני ממשיך לעקוב אחר האתר שלך ומשתף גם אוסטרלים רבים (בעיקר מאז שהעלת מאמרים באנגלית).
כבר הרבה זמן לא כתבתי לך אבל ההתפתחויות שקורות היום ויקרו בזמן הקרוב מחייבות אותי לכתוב לך.
זוכר את הפעם האחרונה שכתבתי לך (יום לאחר השתלטות החמאס על עזה) ואחרי שקראתי את מאמרך האופטימי על ההזדמנות מהמהלך הזה.
אתה כתבת על הניתוק הסופי מעזה ואני כתבתי לך שזה מעולם לא יקרה!!!
כתבתי לך על סימנים לתהליך שבזמנו היה נראה הזויי של “פתיחות” קיצונית כלפי אבו מאזן ואפילו דיונים מהירים על הסכמים מרחיקי לכת שקורים מתחת לפני השטח.
אני רואה כרגע מהלך מרחיק לכת שמנהל אולמרט ע”י חברו הקרוב חיים רמון. שעיקרו להגיע להסכם כימעט סופי, את ההסכם הזה יביא כל צד למשאל עם/בחירות ההסכם לא יהיה מחייב רק עם שני העמים יאשרו.
יכול להיות גם מהלך של מחטף ממש ויביאו את ההסכם להצבעה בכנסת ושם צפוי רוב.
הבעיה בכל המהלך הזה הוא “ריח ההשרדות” גם מבחינת אבו מאזן גם מבחינת אולמרט וגם מבחינת בוש, שלושה אנשים שאין להם שום אמון ציבורי, אני קורא לזה הסכם באויר. לאבו מאזן אין מה להפסיד הוא יקבל (כימעט הכל) אבל מה אנחנו נקבל חוץ ממילים
של הכרה במדינה יהודית, ביטחון לא, שלום לא, סוף הסיכסוך לא ,רק מילים.
ובוש יקבל הסכם שיתן לו הרבה נקודות בעולם ובבית. אני גם לא רואה מהלך של חמאס שיתרפד את ההסכם ,החמאס ישתמש באבו מאזן
לקבל הכל ואחרי זה יחטוף את השלטון גם בגדה (כרגע הוא צריך עוד זמן).
בקרוב נראה מצב הבסורדי (שצפיתי אותו ביום נפילת עזה) שהשתלטות החמאס על עזה תביא לנסיגה רבתי מהגדה ומירושלים, מתוך פחד שלנו שמע עוד ימים החמס השתלט על הגדה. העניין שמצב כזה יקרה בכל מקרה אבל כשזה יקרה בעוד כמה
שנים אחרי הסכם כזה אנחנו ניהיה במצב אסטרטגי אחר.
עמית, אוסטרליה
הצטערתי לשמוע על מותו של אביך ז”ל
אני בטוח שהוא היה גאה בך
אני נהנה לקרוא כל מאמר שלך
אבי
תודה גיא בכור. הסיבה שבגינה אני נכנס לאתר היא בדיוק כדי לקרוא טור פרשנות כמו זה על השלכות סגירת אגודות הצדקה האיסלאמיות, ולקבל זוית חשובה של הבנת המציאות כפי שאי אפשר לקבל בשום מקום אחר. המשך כך.
רק הערה קצרה: כמי שקורא אותך מזה זמן רב, נדמה לי שאחד היתרונות שבו התכבדת, או ייחסת לפרשנותך, הוא האובייקטיביות והאיזון לעומת ההטיה הפוליטית ו/או הצהובה המובנית במרבית כלי התקשורת המרכזיים.
מי שקורא קריאה ביקורתית, לא יכול שלא לשים לב שגם לך יש “אג’נדה” או דעה פוליטית, והיא צבועה בימין, ומשפיעה על השקפת העולם שלך. זה לא מפתיע, כי בעיתונות ובעיקר בפרשנות האירועים אין שום דבר שיכול להיקרא באמת “אובייקטיבי”. יחד עם זאת, גם כשאני מסכים עם ההשקפה וגם כשפחות, עדיין אני לומד הרבה על החברה והפוליטיקה הערבית, ומקבל זוית ראייה שונה ומעוררת מחשבה.
זיו קריסטל
אם סיימתם לקרוא את המאמר, אנא שימו ליבכם גם למודעות שבאתר