להצטרף למועדון

למייל האישי

אתם איתנו

נצחונו של דונלד טראמפ

סייקס פיקו מאפס לאפס

ונצואלה גן עדן

אנרכיה עולמית ואנחנו

ניסי חנוכה

בסוף פרש

צרפת בלהבות

שתי מדינות כבר לא

ירושלים היתה יהודית

רפיון הסמוראי

יפן ההזדמנות

   
ייעוד מוצהר: את זה מסתירים מכם – שיא של תמיכה אמריקנית בישראל  פרשנות
24/2/2015
אל מול התעמולה בתקשורת הישראלית של מומחים ומומחים מטעם, סקר גאלופ השנתי, שהתפרסם אתמול, משקף שיא של תמיכה בציבור האמריקני בישראל. הגרפים המובאים במחקר מאירי עיניים, והם לפניכם. אנא, הפיצו את המאמר, ו"הרוח עוד תניע את החומר", "mens agitat molem".
 ייעוד מוצהר: את זה מסתירים מכם – שיא של תמיכה אמריקנית בישראל


מאת ד"ר גיא בכור

במאה ה- 19 רווח בארצות הברית של אמריקה הרעיון, לפיו זהו הגורל האלוהי, הגורל המשוח, של תושבי ארצות הברית ליישב את כל השטח שבין החוף המזרחי לחוף המערבי, בין האוקיינוסים האטלנטי והשקט. ומדוע זו היתה אפילו חובה אלוהית? בשל אופייה של החברה האמריקנית, המקדמת דמוקרטיה וחירות, ברוח נביאי התנ"ך האלוהיים. האמריקנים קראו לכך אז Manifest Destiny, שאפשר לתרגם כ"ייעוד מוצהר".

זהו הרעיון עליו יושבת עד היום הנפש האמריקנית: כיבוש השממה ויישובה, ובניית אומה חדשה ואידאלית, המושתת על חזון נביאי ישראל; והרעיון הזה תפס למשך דורות רבים, עד היום.

הביטוי הזה הופיע לראשונה בקיץ 1845, כאשר העורך הראשי של המגזין Democratic Review, אדם בשם ג'והן או'סאליבן, O'Sullivan, טען שאמריקה אינה עוד אומה רגילה, אלא כזו שיש לה ייעוד אלוהי מוצהר, ואת הייעוד הזה היא חייבת להרחיב ליבשת החדשה כולה. המאמר שלו כך-כך תפס, עד שפוליטיקאים, אנשי ציבור ואזרחים החלו להשתמש בו, בעצם עד היום. גם כיום הפצת רעיונות דמוקרטיים היא חלק מן השאיפה האמריקנית להגשת החזון השמימי.

האין החזון הזה מוכר? יש רק אומה אחת בעולם שיש לה אותו חזון של נביאי התנ"ך, האומה שהולידה את נביאי התנ"ך; שנעה מזרחה וממלאת את הארץ עם החזון הציוני שלה. אין עוד אומה בעולם שכל כך קרובה לחזון האמריקני הבסיסי ביותר כמונו, להפצת דמוקרטיה, חירות ונאורות. ארץ ישראל של מעלה וארץ ישראל של מטה. המשל והמציאות, במזרח ובמערב.

 

זה כמה שבועות אנו שטופים תעמולה הרסנית ב"תקשורת" הממסדית בישראל עד כמה יחסינו עם ארצות הברית נהרסים, נחרבים, גמורים ובלתי הפיכים. יום אינו עובר בלי גבב "פרשנים" ו"מומחים", שמזהירים, מאיימים ומקוננים על היחסים שלא ישובו עוד (הרי אצל יהודים כל דבר זה או נס, או חורבן. אין באמצע כלום). נאום אחד בקונגרס, מסתבר, חיסל את הכל, ו"אמריקה כולה מפנה לנו את הגב", כפי שליהג "פרשן" באיזה יומון אצלנו. והישראלי האומלל נבוך: עד כדי כך חיסלו מנהיגינו את הברית עם האומה העיקרית התומכת בנו? אם כן, מה עוד נשאר לנו?

האמת, כמו תמיד בכל הנוגע לתעמולה הזו היא הפוכה: הקרבה, התמיכה וההערצה של הציבור האמריקני לישראל לא היתה גבוהה יותר, מאז החל מכון הסקרים היוקרתי בעולם, "גאלופ", למדוד את יחס האמריקנים כלפי ישראל, מאז סוף שנות השמונים.

התמזל לנו מזלנו, ואתמול בדיוק פרסם גאלופ את הסקר המקיף השנתי שלו למדידת יחס האמריקנים לישראל, ומנגד, ל"רשות הפלסטינית". הממצאים מכים את כל התעמולה, והם מעודכנים ל"עימות" בין נתניהו לאובמה, ימים אחדים לפני נאום הקונגרס "הנורא והאיום". ברור שה"תקשורת" תחביא את הנתונים האלה ככל שתוכל, מחשש פן תצליחו להימלט מטבעת החנק שטוותה סביבכם, אזרחי ישראל.

אל דו"ח גאלופ מאתמול
 


הרצאה של ד"ר גיא בכור באירוע העסקי שלך. מי כבר הזמין?


הגרף הראשון, הלקוח מהאתר של גאלופ מאתמול, בוחן את היחס של כלל הציבור האמריקני כלפי ישראל וכלפי הרשות הפלסטינית. להוציא שיא של סימפטיה בשל ההתקפה של סדאם חוסין על ישראל בשנת 1991 (79% תמיכה בישראל) אנו נמצאים בשיא של 70-71% כיום. זאת לאחר שראינו כבר גם שפל של 54% בזמן ההתקוממות הערבית השנייה. מאז הגרף רק עולה, שכן האמריקני מבין באופן בסיסי את היותה של ישראל דמוקרטיה מתגוננת, שאויביה המסוכנים כופים את עצמם עליה. אם אנו מביטים על הגרף מאז שנת 1992, הוא בעיקרו בעלייה, ויש תמיכה חזקה וחד משמעית בנו. ישראל נחשבת לאחת המדינות הזרות האהודות ביותר על האמריקנים, והנתון הזה הוא בבחינת "ייעוד מוצהר" של ממש.

 

לפני שתמשיכו במאמר, ספרו גם לחברים שלכם על האתר? אנא, היכנסו אל דף קוראי ג'יפלאנט שכאן, כשבצד ימין כתוב: "הזמן את חבריך לאהוב את הדף הזה". יש ללחוץ - "הזמן" - ליד תמונות החברים:


גאלופ התחיל לסקור את יחס האמריקנים כלפי הרשות הפלסטינית בשנת 2000 (לאחר שממשלות ישראל המציאו את הרשות הזאת). 22% בתחילה, כאשר חשבו שזו רשות שתכרות שלום עם ישראל, 13% בלבד בשנות ההתקוממות, ואז התייצבות על כ- 15-17%, כולל היום. מיהם אלה שתומכים ברשות? מוסלמים בארצות הברית, שמספרם עדיין אינו גדול, ואנשי שמאל, רובם יהודים במקורם. אנו רואים עד כמה שולי הוא השמאל העמוק בארצות הברית.

מצבה הכולל של ישראל הוא מצוין, והקרבה לאמריקנים בנויה על ערכים איתנים. אל תתרשמו לכן ממה שמופיע בכמה אתרי שמאל קיצוני בארצות הברית כמו ה"ניו יורק טיימס", שממשיך לדמם הפסדים, או באתרים "ישראליים" שמצטטים אותו; גם הם רחוקים מרווחיות.

כעיקרון, להשתדל להיות פחות ופחות חשופים לרעש שמייצרת ה"תקשורת" המימסדית בישראל, ברדיו, בטלוויזיה, ובעיתונות הכתובה, אם כי יש בה גם יוצאים מן הכלל. בעולם "מידע יוצר כוח". רק בישראל "מידע יוצר חולשה".




איך שולחים את המאמר הזה לחברים? יש כפתור "המלץ לחבר", בתחתית המאמר.

הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים.



הגרף השני, שגם הוא פורסם אתמול באותו מאמר בגאלופ,  בודק את אחוז המזדהים בארצות הברית יותר עם הישראלים מאשר עם הפלסטינים. ושוב, אותה מגמה: עלייה נמשכת. אך כאן יש פילוח: בירוק החזק: הרפובליקנים. משפל של 47% רפובליקנים המזדהים יותר עם ישראל, לזינוק של עד 83% כיום, זינוק מדהים. מגמה דומה אצל "העצמאיים": משפל של 30% בשנות התשעים לשיא של 59% כיום, פי שניים. מגמת העלייה אצלם מתמידה ונמשכת, כמו אצל הרפובליקנים. היחידים שהגרף שלהם אינו נחרץ לגביהם אילו הדמוקרטים, אך גם כאן המספרים הרבה יותר גבוהים מבעבר: משפל של 37-39% בשנות התשעים ל- 59-48 כיום. בשנה שעברה המספר עמד על 55% וכיום על 48%. במילים אחרות, כבר היו תקופות הרבה יותר גרועות, גם אצל הדמוקרטים.

למה אצל הדמוקרטים המספרים נמוכים יחסית? בשל מליון יהודים, או ממוצא יהודי, הסולדים מישראל מהסיבה שכבר הסברנו כאן. אלה הם "היהודים הנמוגים", שבעוד דור כבר לא יהיו יהודים; ובשל הקול המוסלמי, שמתרבה בהתמדה, אם כי באיטיות, בארצות הברית, ושתי הקבוצות האלה מזוהות עם הדמוקרטים. חלק אחר מיהודי ארצות הברית, כולם אוהדי ישראל ויש רבים מאוד כאלה, נוטש לאט לאט את הדמוקרטים לטובת הרפובליקנים, וזה ניכר בגרף. גם כאן, מצבה של ישראל הוא הטוב אי פעם.

כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם - כ א ן
 


 

חיבור היעודים: האתוס של יציאת מצרים הוא הבסיס העמוק ביותר הן בהקמת המדינה האמריקנית והן המדינה הישראלית. היציאה מעבדות לחירות, השחרור העצמי, וכיבוש הארץ החדשה בעבודה וביעדים. מי כמו הציבור האמריקני יבין את הנהייה שלנו אחר ארץ חמדת אבות שלנו, שהיא גם הבסיס לארץ שלהם. ארץ ישראל של המזרח, וארץ ישראל של המערב - חד הן; וכך גם החזון.

גם המתנגדים לחזון הם אותם מתנגדים: תעמולה של יהודים וישראלים משמאל שטפה את האתוס שלנו בעשורים האחרונים, ואותם אנשים מפיצים את אותה תעמולה גם נגד הייעוד השמיימי האמריקני, בשאיפה לטוב: הסרטים על ווייטנאם, הצגת אמריקה כנציגת הרוע, וככובש אכזר. זה הרי חזון אובמה. ולכן חזון אובמה (ויהדות השמאל בארה"ב) מתנגש עם החזון האמריקני הבסיסי ביותר, ועם החזון הבסיסי שלנו. Damnant quod non intelligunt.

כך רצון ההתנערות וההתחדשות של אמריקנים רבים עשוי להתחבר לרצון ההתנערות וההתחדשות שלנו. נוצר עבורנו כר פורה ואדיר לאקסודוס חדש, והפעם לא רק מקביל, אלא משותף, בכוחות מאוחדים. איך? ככל שנהייה שורשיים יותר - כך נתחבר אל האתוס האמריקני הבסיסי, והם אלינו. "אל תפחדו, אלוהים איתנו".

מתוך הסרט האמריקני החדש על יציאת מצרים: "אקסודוס, אלים ומלכים" (2014).



הגרף השלישי: את מי אתה אוהד במזרח התיכון, את הישראלים או הפלסטינים? אתמול נמדד כמעט שיא כל הזמנים, 62% אוהדים את הישראלים, (השיא היה בשנה שעברה, 64%), לעומת 16% את הפלסטינים. הסימפטיה לפלסטינים במגמת ירידה קלה מ- 18-20 ל-15%. הסימפטיה לישראל בעלייה נמשכת. אנו גם רואים שהטור השלישי, בירוק בהיר, של אלה שאין להם דעה יורד מאוד, והמספרים שלו מצטרפים לטור הישראלי.




למה זה קורה? משום שהרשות נתפסת כחלק מגל הטרור הערבי המשתולל סביב, ופסק הדין המדהים של בית המשפט בניו יורק אתמול, שעל הרשות הפלסטינית לפצות ב- 2.5 מליארדי שקלים ניצולי טרור שלה בישראל, רק מחזק זאת. בפעם הראשונה יש פסק דין ברור, הקובע שהרשות הפלסטינית היא גוף טרור, וההישג האדיר הזה הוא בזכות ארגון "שורת הדין" (כן, סייעו להם בתרומות). ברור שגם פסק הדין הזה, כמו גם נתוני האהבה וההערצה לישראל, מוצנעים בידי ה"תקשורת" הממסדית בישראל, שברובה יותר מסתירה כיום מאשר חושפת.

המאבק בטרור האסלאמי, שכל אמריקני חרד ממנו, ואשר הולך ומשתלט על העולם, מחזק עוד יותר את הקירבה לישראל, ומבחינתנו זו הזדמנות אדירה: לפרוץ במסע של הסברה מקיף, בעלות מליארדי שקלים; יש לנו את הכסף. המערב על ערכיו מותקף, ובחזית הזו ישראל וארצות הברית הן בצוותא חדא. סקרים אחרים של גאלופ מראים תמיכה אמריקנית ירודה מאוד בייתר מדינות ערב.

יש הטוענים שבקמפוסים מצבנו יותר גרוע, אך זו אשליה, משום שכבר בשנות השבעים מצבנו בקמפוסים היה יותר גרוע. ככה זה כשצעירים: רואים את העולם בעיניים אידאליות, ואפילו מטופשות. אך כשמתבגרים, ויש אחריות, מבינים מי הטוב ומי הרע באמת. כולנו חווינו את זה. הרי המבוגרים של היום הם צעירי הקמפוסים של לפני עשרים ושלושים שנים, והגרף לא משקר.



תמונה: American Progress, John Gast, האלה האמריקנית, "קולומביה", נעה מערבה, עם החלוצים (1872)


האם הנתונים משקפים מגמה או גם יוצרים אותה? בוודאי שגם יוצרים, הרי אין חבר קונגרס או סנאטור שאינו רואה את הנתונים האלה היום בארצות הברית. את מי הציבור אוהד, ואת מי הוא יעניש אם יבגוד באהדה הזו. גם אובמה רואה את הנתונים, והרי בשנה הבאה יש בחירות לנשיאות. ספק אם הדמוקרטים ירצו ללכת נגד האהדה החד משמעית הזו, עם הראש בקיר.

כאשר אנו רואים את הנתונים הטריים האלה, במבט השוואתי של רבע מאה, אנו מבינים כמה מוליכים אותנו שולל, כאשר טוענים שהיחסים "גמורים", "הרוסים" ומחוסלים. לא רק על ביטחון מושתת הקשר שלנו עם הציבור האמריקני, לא רק על אינטרסים, ואפילו לא רק על היותנו דמוקרטיות. כאן מדובר על השורשים העמוקים ביותר, המטפיזיים והשמימיים, של שתי האומות שלנו, המתחברים לאותו עץ. כאן מדובר על מאוויי הנפש.

נכון, יתכן וממשל אובמה אינו מבין זאת, ואולי כן. אך אובמה בעוד שנה וחצי כבר לא יהיה כאן, קרי ייהפך לזיכרון עמום, עד שיישכח. אך אנחנו ובני האומה האמריקנית נישאר גם נישאר. יש לנו הרי, להם ולנו, ייעוד מוצהר, בחתירה ההיסטורית אל הטוב, ברוח נביאי ישראל, נביאינו.



לפרקים הקודמים בסידרה "לנפץ את קיר הזכוכית":

הפרדוקס ההדוניסטי: אז איך נשיג שלום?

אפקט פרח הצבעוני, הדור הרביעי: ה"פלסטינים" והגביע הקדו
ש

האחים רייט טסים אל המרחב: זינוק יהודי דמוגרפי, למרות מה שסיפרו לכם

אפקט פרח הצבעוני, הדור הבא

כל הדרכים מובילות לרומא: על עשרה שקרים שסיפרתי לעצמי

אמנות ההתקפה הנגדית, וחוקי נירנברג של יהודי מדינות ערב, שנחשפים

הפתעות דמוגרפיות

האמת שהושתקה עד היום: רמת הגולן תמורת החורן, והבעלות של ישראל

בעקבות הזמן האבוד: כך הפכה ירושלים המזרחית - לערבית

לשבור את הזכוכית: הגולן כלל אינו שייך לסוריה

שבתאי צבי התאסלם רק עכשיו: על עיוורון תוצרת בית, ואיך נבריא את עצמנו





כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם - כ א ן.

אני מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית "לחידוש מנוי קיים לחץ כאן", או -
כ א ן.

אם ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור "המלץ לחבר", בדף הזה, למטה.

למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת -
כ א ן.




    הדפסת עמוד זה

העתיד הגיע!



כדי להצטרף אל החברים במועדון Gplanet Prime, ניתן להירשם
-
כאן. 

כדי לחדש את המינוי למועדון Gplanet Prime ניתן להיכנס -
כאן.

ח ד ש: עלה ישומון האתר למשתמשי אנדרואיד. הורידו אותו בגוגל פליי  

מאמרים נוספים של ד"ר גיא בכור -
בדף שלנו בפייסבוק

ניתן לקבל התראה על כל מאמר חדש שעולה לאתר ישירות למייל האישי - כאן

הרישום לאתר מוגן בפרוטוקול מחמיר, ובכל מקרה האתר אינו שומר מספרי כרטיסים אצלו, ולעולם לא ישמור


GPLANET PRIME
מדד האיומים הבטחוניים
עתיד אירופה
המזרח התיכון
פ ר ש נ ו ת
קריקטורות/מושיק גולסט
פנקס אקטואליה
י ש ר א ל
ENGLISH
טרור ובטחון
כלכלה וחברה
חוקי המזה"ת
ההגדה לבית בכור
תקשורת
איראן
תוכן הגולשים
יורדת ויורדת
evil
הנקודות הבוגדניות
תור הזהב
גורל אירופה האומללה
מאמרי פריים ברצף
היצירות של מושיק
עניינים שבקדושה
התפוז המיכני - והליגה הערבית
חוקי התקשורת
הפרדוקס ההדוניסטי

אתר האקטואליה והפרשנות של ד"ר גיא בכור- Gplanet        
                                                                                                   

תנאי שימוש   |   על האתר
כל הזכויות שמורות ©

נבנה ע"י שופ סנטר,בניית אתרים אחסון אתרים