להצטרף למועדון

למייל האישי

אתם איתנו

מערת הקסמים

מאי המתים אין חזרה ואין חרטה

מה שומר עלינו

מי שרצה לכבוש נכבש

ניסי חנוכה

בסוף פרש

צרפת בלהבות

שתי מדינות כבר לא

התלכדות הניגודים

רפיון הסמוראי

יפן ההזדמנות

   
עשר נשיקות אסורות: על מה שהתקשורת בישראל תשתדל להעלים  תקשורת
19/5/2014
כמו ב"סינמה פרדיסו", הסרטים המקוריים בשחור לבן כבר נעלמו ונשכחו, אך מה שנשאר בסוף והופך לאחד הסרטים הנוסטלגיים האהודים ביותר זהו רצף האמת שנמחקה. האין, מה שלא קיים, ניצח לבסוף את היש. המועלם ניצח וינצח את המעלים, האמת את השקר, והמצונזר את המצנזר, ברצף של עשר נשיקות אסורות.
 עשר נשיקות אסורות: על מה שהתקשורת בישראל תשתדל להעלים


מאת ד"ר גיא בכור


טוטו הינו במאי סרטים מפורסם ברומא, החוזר אל עיירת הולדתו בסיציליה, לאחר שלא ביקר שם שלושים שנים, וזאת להלוויית אלפרדו, שגידל אותו שם כאב, ואשר היה מקרין הסרטים של קולנוע העיירה, "סינמה פרדיסו". הוא מגלה שהעיירה שינתה את פניה לגמרי, ובית הקולנוע נהרס גם הוא.

לכל אחד מאיתנו יש זיכרונות "סינמה פרדיסו" מהילדות שלו, ואני זכיתי לגדול בין שורה ארוכה של בתי קולנוע, וכך נדבקתי באהבת הקולנוע, עולם קסום ורחוק, של אשליה ותעתוע. נוסטלגיה ומציאות; יש ואין.

הקרוב היה קולנוע "הדר" בגבעתיים (שאינו קיים עוד), אחר כך "נגה" בגבעתיים (גם עליו יש פרוייקט נדל"ן) ו"סטודיו" הוותיק (בית ראשונים, הדומה ביותר ל'סינמה פרדיסו'); וברמת גן: "לילי" (הנטוש כיום), "רמה" (הנטוש כיום), "אורדע" (הנטוש כיום), ו"רמת גן" (עם אנדרטת האריות שלידו, כיום נדל"ן), שנשארו רק במתיקות ילדות, שלא תחזור.
זהו האין. הסרטים (בעיקר הקולנוע האירופי) היו חלק מן הילדות ועיצוב האישיות שלי, והם נשזרו באופן אסוציאטיבי בג'יפלאנט, כמו שאתם כבר מבינים משורה ארוכה של מאמרים, לאורך כשמונה שנות האתר. זהו היש. כל מאמרי האתר, המופיעים כאן בין המספרים (רשימה חלקית), נכתבו בהשראת סרטים.

והנה, אלפרדו מותיר לטוטו מזכרת מסתורית, אותה חושף טוטו כאשר הוא חוזר לרומא. זהו פילם ישן. הוא צופה לראשונה במזכרת בבית קולנוע מפואר ברומא, נדהם, ומבין.

באותה עיירת ילדות של העבר, כומר העיירה (רודף ההנאות הארציות בעצמו) היה צופה בסרטים לפני הקרנתם, ומורה לחתוך את הקטעים "הלא מוסריים", בעיקר נשיקות, שכיום נראות תמימות לגמרי. המקרין אלפרדו, במקום שיזרוק את קטעי הסרט המצונזרים, חיבר אותם בהסתר לגליל אחד, וזו המזכרת שהשאיר לטוטו לאחר מותו.

רצף הנשיקות, רצף הרגשות, רצף האמת. מחוברים כחורים שחורים עם מאסה אדירה, אך אפלים לגמרי. זהו האין שהוא בעצם - יש.

ומהן אותן נשיקות אסורות, שאינן מופיעות בתקשורת הישראלית המתוזמרת? מהם הנושאים שבאופן מכוון מתעלמים מהם או מצנזרים אותם? מעמידים פנים שהם אינם קיימים? לפניכם המזכרת של אלפרדו במהדורה ישראלית, רצף כל מה שלא קיים: זהו האין.

 

1 "האביב הערבי" מצונזר. לאחר כמה שנים של עיסוק אובססיבי במרידות האדירות סביבנו, הנושא כמעט ונעלם בתקשורת הישראלית הממוסדת. למה? כדי לחזור ולייחד את הסכסוך "שלנו", כאילו כל ייתר הסכסוכים כבר נפתרו. ואכן, מי שמעיין באותה "תקשורת" יכול להיות משוכנע שהאיזור נרגע, ורק אנחנו נשארנו, כמו תמיד, תקועים ב"סכסוך" המכונן שלנו. ובכן, ממש לא. מלחמת האזרחים בסוריה מגיעה לשיאים אדירים שלרצח, לקראת 200 אלף הרוגים; בעיראק משתוללת מלחמת אזרחים רצחנית כבר כמה חודשים; כך גם בלוב ובתימן; בלבנון המשטר המרכזי נובל, ואינו מסוגל להתייצב; ומצרים נכנסה למסלול אלימות וזעזועים פנימיים, עם משטר ברוטלי במיוחד, שלא תוכל לצאת מהם בשנים הנראות לעין.

הניסיון להסתיר את אפקט פרח הצבעוני הוא מלאכותי ולא יחזיק מעמד. השקר מסתיר את האמת.


נשיקת אשת העכביש: כך מתנכלת גרמניה לישראל

על גליוטינות ומסגרות מצופות זהב: אז מתי פורצות מהפיכות?

מה גילה לי עץ הזית המדבר, מתחת לתכלת האיסופית?

דו"ח הארווארד והשיבה הביתה: האם נמצאה גיזת הזהב

2 בואו לא נדבר על השינוי הדמוגרפי החשוב ביותר בחצי המאה האחרונה, שבזכותו היהודים מזנקים בישראל, כיום 6.5 מליון ולקראת שבעה מליון בתוך כשלוש שנים? בואו לא נזכיר שאם שני בני הזוג הם צברים מספר הילדים הממוצע בישראל כבר מגיע ל ? 3.4? וזהו זינוק ציוני, לא חרדי, שלא להזכיר נפילת הילודה הפלסטינית והערבית בישראל. הרי אם לא נדבר על זה, זה לא יהיה. מדוע ההסתרה? כדי להשאיר על כנו את "האיום הדמוגרפי", שהחליד.

האלכימאי: על זורעי החרדות בתקשורת הישראלית

האקורדיון ותיאטרון האבסורד של החיים: אז מה נשאר לבסוף?

"קמרה אובסקורה", וייצוב הגבולות שלנו

 

3 בואו נתעלם או נכחיש את האנטישמיות ממנה בורחים יהודי צרפת ובקרוב גם יהודי אוקראינה. בתקשורת בדרך כלל מראיינים מיתממים למיניהם, שמושכים בכתפיהם. אנטישמיות? רע ליהודים? לא ידוע להם על זה. באירופה הרי הכל נפלא, הכלכלה פורחת, וממש אוהבים את היהודים . מדוע זה משוכתב? כי אחרת עוד יתברר, אבוי, שהציונות, שאותה מנסים לעקור, כן רלבנטית לעם היהודי, וכרגיל הציונות היא המפלט של מאות אלפים, גם בשנות האלפיים. זה הרי סותר את התיזה של מיעוט צעקני בתקשורת לפיה אנו חיים בעולם קוסמופוליטי פוסט לאומי ולכן אנטי ציוני. ומשאל העם בסקוטלנד הצפוי בסתיו? הרי הסקוטים רוצים להקים שם מדינת לאום, לא מדינת כל מסתנניה.

על פי התפיסה הרווחת באותה "תקשורת", וכך זה היה בממסד היהודי האירופי גם ערב מלחמת העולם השנייה, אין אנטישמיות, ואם קיימת שנאת יהודים, זה רק בגללנו.

בנוגע לעליית המצוקה: יש לנו הזדמנות למשוך עכשיו מאות אלפי יהודים מארצות מצוקה ליהודים כמו אוקראינה, צרפת, רוסיה, הונגריה, בלגיה ועוד. מי שמדגיש את זהותו היהודית, מתקשה כבר לחיות בארצות האלה, וזו ההזדמנות המשותפת של היהודים ושלנו. מעולה לעולה כוחם וכחנו יעלה.

היו זמנים במערב: על אימפריה אמריקנית, שמתה. האם יש לה תקומה?

האימפוטנציה בעזה: צה"ל צבא העם? לא, זה הצבא שכבר פוחד מהעם

על שנאה עצמית, וסיפורו הלא-יאומן של הקולנוע הישראלי


4 כדי להוכיח את תיזת בידוד ישראל, בואו נתעלם מתהליך היסטורי שמתרחש לנגד עינינו: ישראל פונה בזינוק מזרחה, אל העתיד. ניצחונו של נרנדרה מודי בהודו (ש"בתקשורת" מתייחסים אליו, כמובן, בחמיצות) מבשר ירח דבש רשמי עם ישראל, ולא רק מעשי כמו עכשיו, סין כבר גילתה אותנו, והיחסים כל הזמן מתהדקים, וכך גם יפן, שעד לאחרונה היתה קרירה אלינו. היחסים עם קוראה ומדינות נוספות ממשיכים להתהדק, והנה, כבר ב- 2013 הפכה אסיה לשותפת הסחר השנייה של ישראל, לאחר האיחוד האירופי, ולראשונה, לפני צפון אמריקה. התהליך הזה ממשיך ומתגבר, שבו נוטשים את היבשת החולה, אירופה, ופונים מזרחה, אחרי הכל, אנחנו באסיה. ועצה למי שעומד בקשרי סחר עם אירופה: התחילו גם אתם לחפש את המזרח, ומי שלא יעשה זאת בזמן, יצטער אחר כך מאוד. לא בני חסות של המערב אנחנו, ויש תחליפים.

התוצר של ישראל הוא מעל 300 מליארד דולר, 38,310 דולר תוצר לנפש (עם גל השקעות חסר תקדים בתחבורה ציבורית, 100 מליארד שקלים, וגם מזה די מתעלמים) עם פרץ היצירתיות הגדול בעולם, ובמזרח בהחלט מבינים ומעריכים זאת. ההזדקקות החדשה היא דו-צדדית.

חמש שנים לג'יפלאנט: ומה השתנה מאז?

בסוף כולם ייעקצו: על בוגדנות, נקמה והכרת תודה

שי לחג: סמבוסק, וסוד המזרח התיכון. אז מה למדתי משלושה עשורים של פרשנות? 
 

5 לא רק זאת. כאשר מגיעים לכאן ידידים מובהקים של ישראל, הבה ונתעלם מהם, או נגחיך אותם, הרי במו ביקורם הם סותרים את עלילת "הבידוד". השיא היה עם ביקורו של ראש ממשלת המדינה האדירה קנדה, סטיבן הארפר, שלא חסך מאיתנו מחמאות ואהבה, אך בתקשורת הוא כמעט ורוטש לגמרי. חברי קונגרס אמריקניים, שמבקרים בהמוניהם בהתיישבות ביו"ש לא קיימים, וכך גם הפריצה החדשה של ישראלים בפרלמנט האירופי. מילה על כך לא תקראו בתקשורת הממוסדת. כך היה עם נשיא צ'כיה ועם שורה ארוכה מאוד של נשיאים וראשי מדינות, שכמעט ולא הופיעה ב"תקשורת". נכון, היו כתבות ואיזכורים, אך מווסתים. או למשל ביקוריו האחרונים של נתניהו בסין וביפן. מה היה שם, חוץ מפטפוטי הכתבים על הפוליטיקה הפנימית בישראל?

עוד יתברר שהמעצמות האדירות בעולם מחזרות אחרינו, אבוי. היש והאין.
 

  

רגע גילוי הסודות: הרצף הקסום של כל מה שלא היה, גיחת האפל והמחוק, התיקון המאוחר של העבר - מביאים את טוטו לכדי דמעות. הוא מבין עכשיו כל מה שהפסיד בעבר. הקטעים "שלא היו" יצרו עכשיו יצירה בפני עצמה, ש"הינה". אי אפשר היה להבין את מה שהיה, ללא מה שלא היה, ועכשיו האין מופיע כישות עצמאית (,"סינמה פרדיסו", 1989, כתיבה ובימוי: ג'וזפה טורנטורה).

איך שולחים את המאמר הזה לחברים? יש כפתור "המלץ לחבר", בתחתית המאמר.


הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים.

חתרני ומסוכן: האם נשאר הומור במרחב הערבי ההרוס שסביבנו?

קללת הטנגו הישראלי, והצעד החמישי. האם מצאנו את התרופה?

על אמנות המוות והתה, ומחלה ישראלית שיש לה תרופה


6 מה שהוא יהודי, כמעט ולא קיים, ואם הוא קיים, הרי היחס אליו הוא אנתרופולוגי, כאל איזה שבט נכחד שנתגלה באמזונס, על מינהגיו המשונים. מי שמבקר בירושלים בשלושת הרגלים, בחגי ישראל, ביום ירושלים, במירון בל"ג בעומר, רואה את מאות אלפי "עמך ישראל", שזוכים להתייחסות קפוצת שיניים, אם בכלל. במשוואה "יהודית ודמוקרטית", נעלמה היהודית כמעט לגמרי, להוציא גיטאות מאובחנים, שהוקמו פה ושם. אם המורשת מרוטשת, אז בשביל מה קמה ישראל? אפשר לחיות באמת בכל מקום אחר בעולם, וזהו המסר הנסתר. אם אין יהדות וציונות, נעקרים השורשים.


פרסילה מלכת המידבר, ותוכניתה הסודית להשמדת ישראל

החיים שלנו במטריקס

על צייד הצבאים שהסתלק, וכיצד היינו מעורבים בסיום פיגועי ההתאבדות הפלסטיניים


7 שרטוטי גיר של נערים על מדרכה יוצגו כ"תג מחיר" נפשע וטרוריסטי, אך מהתעללות בבתי כנסת יהודיים, מסיוט רקטות תמידי, מפגיעה יומיומית ביהודים בישראל, ברמה של בקבוקי תבערה לקראת לינץ', כמעט ומתעלמים. כתב ידוע באתר אינטרנט הותקף השבוע בידי המון פלסטיני שכמעט וחיסל אותו. הכתב המזועזע, שבמקצועו עסוק בלהלל את הפלסטינים, נדהם, אך עמיתיו מיעטו להזכיר את מה שאירע לו, זה הרי סותר את התיזה שהוא עצמו קידם, של הפלסטינים האציליים. כך האין תקף לרגע בברוטליות את היש.

אין כמובן מה להשוות, אך משום מה זה הזכיר לי את סופו האופייני של קורט גרון (1897-1944). במאי קולנוע יהודי נודע זה נאלץ לצלם את סרט התעמולה הנאצי על הגיטו לדוגמה "טרזינשטאט", שם מבלים היהודים בנעימים את זמנם. גרון האומלל, עוד לפני שהשלים את הסרט, נשלח לאושוויץ. כאשר שמע את הוראת הגירוש זחל על ברכיו, והתחנן: "אבל אני עשיתי לכם את הסרט על טרזינשטאט..." דבר, כמובן, לא עזר.

הדיווחים המתוזמרים האלה על תגי המחיר מסייעים לאויב הפלסטיני, שמציג את הישראלים ככנופיית טרור, בעוד שמהטרור האמיתי שלו, כמעט ומתעלמים.

גורלה של מדינת אררט, והנפילה של יהודי ארצות הברית

להסתכל לרוצחים הנאצים בעיניים: על האומה שאיבדה את שפיותה, האם זה יכול להישנות?

נשף המסיכות של לילה, והואלס האחרון במצרים


8 משפט אולמרט זכה לסיקור אדיר, והופ, נעלם. מדוע? משום שאליטה-נסוגה שלמה ניצבה והתקיימה מאחורי אולמרט זה, עיתונאים, אנשי עסקים שנולדו ושאבו מן הקופה הציבורית, עסקנים, אקדמאים, משפטנים ומי לא. התקשורת, שהיתה ברובה קרובה לאולמרט, מיהרה לחצוץ בינו לבין עצמה והאחרים, בלי שום חשבון נפש הכיצד זה קבוצה של "מחוברים" השתלטה על מוקדי השליטה בישראל, על מערכת התקשורת, האקדמיה והעסקים שלה, בלי שום קשר לתוצאות הבחירות. ולכן, באי-העיסוק פטורים מעיסוק בשאלה הקשה והמטרידה: היתכן ורק נדמה לנו שיש לנו כוח השפעה דמוקרטי? היתכן וכבר אין לנו את מה שאנחנו חושבים שיש?

זוכרים את השלטים ההזויים בצידי הדרכים עד כמה "הסכם" עם הפלסטינים יוריד לנו את המשכנתא? אלה אותם אנשים, שאינם מבינים, ואולי אינם רוצים להבין, שהסכם כזה יסכן את עצם החיים שלנו, לא את רמת החיים שלנו.

לפני שתמשיכו במאמר, ספרו גם לחברים שלכם על האתר? אנא, היכנסו אל דף קוראי ג'יפלאנט שכאן, כשבצד שמאל כתוב: "הזמן את חבריך לאהוב את הדף הזה". יש ללחוץ - "הזמן" - ליד תמונות החברים:




9 כנגזר מכך, הסתרה קולקטיבית של הסכנות במקרה של מתן שטח עצמאי לפלסטינים במרכז הארץ. לתושבי שדרות יש זעם מוצדק על החיים קשי היום שהם חווים, תחת חרדה תמידית של רקטות וטילים. אך כך יחיו (או לא יחיו) כל תושבי המרכז, תל אביב, ירושלים וחיפה במקרה של שטח עצמאי ערבי. האם אין זה מובן? ונתב"ג? אף מטוס לא ינחת כאן. האין אליטה תקשורתית זו חייה במזרח התיכון המתבקע מקיצוניות, מוות ויאוש סלפי מכל עבר? ומה שהיה נכון לפני כמה שנים אינו נכון עוד. או שבעצם "האביב הערבי" כבר נמוג, כמו שראינו בכלל מספר 1.

ב"תקשורת" מדווחים שקו הרכבת החדש בשדרות חשוף לטרור הערבי מעזה, אז תארו לעצמכם מה יקרה במרכז הארץ. אז שכולנו נחיה במינהרות? מפחדים מאינתיפאדה? ומה אם אחרי שהשטח יעבור לידי הצד הערבי, ומאות אלפים יוזרמו לשם מסוריה ולבנון עם הטילים שלהם, דווקא אז תפרוץ אינתיפאדה?

תעלומת הספרים האבודים: יורגה המכובד, הערבים ואנחנו

פרוייקט ההסברה הגדול: המיפגש הבא שלך יהיה עם הסירנות המפתות

סוריה והכינרת שלנו: על גזל מים, ומי אמור לשלם את המחיר?

10 התקשורת הישנה והממוסדת מתלוננת, וזה נכון, שהיא הולכת ונכחדת, כשהיא עצמה אשמה בהיעלמותה. הסיבה: היא איבדה את אמינותה. היש הפך לאין. הציבור הישראלי אינו מאמין עוד למה שנכתב או מושמע שם, שממילא מלא באינטרסים מכל הסוגים, ובתוכן שיווקי ממומן, ולכן חסר ערך ממשי.

אך, במקביל, במדיה החדשה, המנצחת, דווקא האין הופך ליש. כמו בסינמה פרדיסו, הסרטים המקוריים בשחור לבן כבר נעלמו ונשכחו, אך מה שנשאר בסוף והופך לאחד הסרטים הנוסטלגיים האהודים ביותר זהו רצף האמת שנמחקה. האין, מה שלא קיים, ניצח לבסוף את היש. המועלם ניצח וינצח את המעלים, האמת את השקר, והמצונזר את המצנזר, ברצף של עשר נשיקות אסורות. זהו האין.

*

רבות עסקתי בעיני רוחי ביחסים שבין היש לאין, החומר והריק, ודי לציין את גישת ספר ה"טאו" הסיני הקדום (הוצאת טאו אבן חושן, 2001, תרגום ניסים אמון):

שלושה חישורים מתאחדים

בטבורו של גלגל.

מלבד החישורים

הריק

הוא רובו של הגלגל.

 

כד החרס

עיקר שימושו הוא בחללו.

 

על כן

האין יש לו תפקיד,

הריק בעל צורה.

בית

הוא ריבועים של אוויר

דלת בין שני חדרים

רק מחברת את האוויר

חלון מחבר חלל מרובע

עם הריק הגדול שבחוץ.

 

לעתים,

היש

הוא

רק

תירוץ

ואריזה,

והאין

הוא

האוצר

האמיתי.



כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם - כ א ן.

אני מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית "לחידוש מנוי קיים לחץ כאן", או -
כ א ן.

אם ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור "המלץ לחבר", בדף הזה, למטה.

למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת -
כ א ן.




    הדפסת עמוד זה

ח ד ש: לנוכח שלוש המדינות "הסוריות" שעל גבולנו

כדי להצטרף אל החברים במועדון Gplanet Prime, ניתן להירשם
-
כאן 

כדי לחדש את המינוי למועדון Gplanet Prime ניתן להיכנס -
כאן

עלה ישומון האתר למשתמשי אנדרואיד. הורידו אותו בגוגל פליי  

אם אינכם מקבלים פתאום את התראות האתר, אולי הן מגיעות ישירות לדואר ספאם. יש להיכנס למדור הספאם, ולהחזיר פעם אחת

מאמרים נוספים של ד"ר גיא בכור
-
בדף שלנו בפייסבוק

ניתן לקבל התראה על כל מאמר חדש שעולה לאתר ישירות למייל האישי - כאן

הרישום לאתר מוגן בפרוטוקול מחמיר, ובכל מקרה האתר אינו שומר מספרי כרטיסים אצלו, ולעולם לא ישמור


GPLANET PRIME
מדד האיומים הבטחוניים
עתיד אירופה
המזרח התיכון
פ ר ש נ ו ת
קריקטורות/מושיק גולסט
פנקס אקטואליה
י ש ר א ל
ENGLISH
טרור ובטחון
כלכלה וחברה
חוקי המזה"ת
ההגדה לבית בכור
תקשורת
איראן
תוכן הגולשים
מה קורה במאלמו
הופעה של ד"ר בכור באירוע שלך
איש עם טורבאן
יורדת ויורדת
גורל אירופה האומללה
מאמרי פריים ברצף
היצירות של מושיק
עניינים שבקדושה
התפוז המיכני - והליגה הערבית
חוקי התקשורת
זינוק

אתר האקטואליה והפרשנות של ד"ר גיא בכור- Gplanet        
                                                                                                   

תנאי שימוש   |   על האתר
כל הזכויות שמורות ©

נבנה ע"י שופ סנטר,בניית אתרים אחסון אתרים