להצטרף למועדון

למייל האישי

אתם איתנו

מערת הקסמים

מאי המתים אין חזרה ואין חרטה

מה שומר עלינו

מי שרצה לכבוש נכבש

ניסי חנוכה

בסוף פרש

צרפת בלהבות

שתי מדינות כבר לא

התלכדות הניגודים

רפיון הסמוראי

יפן ההזדמנות

   
העורבים של ון גוך יוצאים ללבנון  לבנון
31/12/2013
לבנון צופנת רעות קודם כל לעצמה, והמתח הפנימי שלה מתחבר עם המתח האדיר הסורי, למחול משותף של אלימות, נקם ואימה. בלבנון יש את כל המרכיבים לקריסה קרובה: סונים נגד שיעים, מוסלמים נגד נוצרים, לאומיים נגד אסלאמיסטים, חילוניים נגד סלפים, כלכלה מתפוררת, חברה צינית ומיואשת, ומיליטריזציה גוברת, כשכולם משיגים עוד נשק.
 העורבים של ון גוך יוצאים ללבנון

    
מאת ד"ר גיא בכור

מה שמשך אותי כבר לפני הרבה שנים אל תמונתו האחרונה (כנראה) של וינסנט ון גוך היה קודם כל הצבע הכחול העמוק שלה, ואחר כך תחושת הצופן והסוד, האופפת אותה. התברר שון גוך צייר אותה ימים אחדים לפני מותו ביולי 1890, כלומר בשיא ימי הקיץ, האמורים להיות עליזים. את הסיום בחר לציין בשדה החיטה הזה, בעיירה Auvers (צפונית מערבית לפאריז) שם התגורר, ואשר אותו צייר הרבה מאוד פעמים, בתמונות מלאות חיים. אך הפעם השדה נראה אחרת לגמרי; צופן בחובו בשורות מרות. הוא לא רק ההווה, הוא מה שצופן העתיד הקרוב; הוא אלוהי ואנושי; והוא הידיעה של אי הידיעה.

 

1 "דם הסונים לא הפקר" זעקו השבוע אלפי המלווים את ארונו של שר האוצר הלבנוני לשעבר, מוחמד שטח, שנקבר בביירות, ליד קברו של ראש הממשלה לשעבר, רפיק אלחרירי. הקריאה הזו היא עצמה צופנת רעות, כי ברור שהכוונה לנקמת דם נגד השיעים בלבנון, ונקמת דם תהיה. שטח עלה לשמיים בפיצוץ אדיר של מכונית תופת, ויחד איתו עוד שבעה הרוגים.

לבנון צופנת רעות קודם כל לעצמה, והמתח הפנימי שלה מתחבר עם המתח האדיר הסורי, למחול משותף של אלימות, נקם ואימה. בלבנון יש את כל המרכיבים לקריסה קרובה: סונים נגד שיעים, מוסלמים נגד נוצרים, חילוניים נגד סלפים ולאומיים נגד אסלאמיסטים, עם חברה מיואשת ומיליטריזציה גוברת, כשכולם משיגים עוד נשק. המשפט הבינלאומי של רוצחי רפיק אלחרירי, כולם מחיזבאללה, מתקרב, והמתח בין המחנות שם, גובר. אז מכוניות התופת המתרבות הן תוצאה של המתח הסורי, או בשל המתח הפנים לבנוני? ואולי שניהם? למתים הרבים זה לא כל כך משנה מי אחראי למותם.

 

החיטה, סמל הבריאות והשפע, אמורה להיות צוהלת בציור, לקראת קציר, אך כאן היא נראית מאיימת ומטרידה. היא אינה נעה חרישית ברוח הקיץ החמה, אלא משתוללת לכל הכיוונים, כמו אש שורפת. פעם היא מתכופפת, פעם נוטה ימינה, פעם שמאלה, אינה אחידה, ואינה מזמינה. בעברית אנו קוראים לחיטת הקציר בשם קמה, משום שהיא עומדת גאה, כאילו היא קמה. אך החיטה כאן מבולבלת, נואשת, ומחפשת את דרכה לכל הכיוונים, כאילו מתפרקת. אפילו אלומות אין בה, כשכל גבעול לגורלו.

 

2 המדינה, ששוקמה באוקטובר 1989 עם הסכמי טאיף (בחסות סוריה) מתפרקת עכשיו: אין ממשלה מתפקדת, שכן קיימת בה ממשלת מעבר נצחית בת כמעט שנה, בראשות נג'יב מיקאתי, שאינו מעוניין עוד בתפקיד; מועמד לראשות הממשלה, תמאם סלאם (איש צידון), אינו מצליח להקים ממשלה (כל ראשי הממשלה בלבנון הם סונים, נושא בעייתי מאוד היום); אין פרלמנט מתפקד, שכן הוא אינו מתכנס; אין בחירות באופק, לאחר שהבחירות שהיו אמורות להיערך בשנה שעבר בוטלו; אין מפלגות מתפקדות; ויש ואקום שלטוני ובטחוני. חטיפות, רציחות, כופר נפש, כל אלה משגשגים בהעדר משטרה אפקטיבית. "האביב הערבי" מכה בעוצמה במדינה האומללה, שהיא קורבן ברור של המתרחש בסוריה, השכנה הגדולה, והמחרידה בכל מצב. האם לבנון קיימת עדיין כישות מדינתית? לא ברור, עם הגבולות הפרוצים שלה. Dieu avec nous ("אלוהים איתנו"), היתה אחת הסיסמאות של הנוצרים בלבנון בזמן מלחמת האזרחים, אך האם אלוהים עדיין חושב על לבנון?

 

השמיים עם צבעי הכחול מהפנטים, אך הם גם מלאים בשחור מאיים, שבוקע מלמעלה. השמיים האלה מסוכסכים עם עצמם, וריקים מאיזו השגחה אלוהית. רק סימני שאלה לא ברורים. אם כן,  אולי רמז לעולם הבא לפנינו: גן העדן של הקיץ הצרפתי נראה כאן כמו השאול. החיטה, בדרך כלל בבחינת הטוב המוחלט והנאיבי, מופיעה כאן דווקא כלהבות הגהינום.

 

3 בצפון לבנון, סביב העיר טריפולי, כבר מדממת מלחמת האזרחים, בין העלווים, בשכונת ג'בל מוחסן שבעיר, לבין הרוב הסוני, עם 170 הרוגים ו – 1200 פצועים. העלווים הוחדרו לשם עם השנים בידי המשטר הסורי, ונשארו. ההתלקחות פורצת אחת לכמה ימים, והמחנות מתבצרים ומתחמשים. בלבנון כולה יש כבר כמליון וחצי פליטים מסוריה, והזרם לא נפסק אפילו לרגע (במדינה זעירה של 4.5 מליון אזרחים). יגיע היום, ומספר הפליטים מסוריה יעלה על מספר התושבים המקומיים. חיזבאללה מתנגד להקים לפליטים מחנות קבע, מחשש שיישארו לנצח, כך שהם מסתובבים בכל רחבי המדינה ביאוש הולך וגובר, במיוחד בחורף הקשה הזה, עם תקווה למצוא נתיבות להגר למערב. רוב הפליטים הם סונים, מה שרק מגביר את חששות השיעים, כפי שנראה להלן.

 

השבילים אינם מובילים לשום מקום, והשביל האמצעי נקטע פתאום באמצע. השבילים ממש נלחמים בחיטה, שבקטעים מסוימים מנסה לבלום אותם. פעם הם אולי הובילו לאיזה מקום, איזו תורה מוצקה שהאמנו בה, אך היום הם שרידים של מעבר אל הלא-כלום. הבל-הבלים-הכל-הבל. ואולי הם מרמזים על קוצר הקיום האנושי, הנקטע פתאום?

 

4 צבא לבנון הממלכתי הוא כיום שיעי ברובו, לאחר שגיוס החובה במדינה בוטל לגמרי בפברואר 2007. כיוון שהנוצרים והסונים אינם מחויבים לשרת בו עוד, עיקר הגיוס נעשה מן השיעים, הנמצאים בתחתית הסולם החברתי במדינה. מצב זה מעמיד את צמרת הצבא על הנוצרים המארונים, בעוד החיילים הפשוטים הם שיעים. לאחר הסכם טאיף עורבבו בני כל העדות בצבא, אך עכשיו הוא חזר להיות צבא עדתי בעיקרו, שמשתף פעולה בשקט עם חיזבאללה. השבוע פורסם שסעודיה תממן כמה מליארדי דולרים כדי שהצבא הזה ירכוש ציוד צבאי מתקדם מצרפת. זו ידיעה מוזרה, משום שלסעודים אין שום עניין לתמוך בשיעים דווקא, ולכן יתכן והעיסקה הזו תישאר על הנייר, לאחר שהסעודים יפנימו שזה לא ישחק לטובתם.

הצבא הזה מיועד היום לפעול נגד הסלפים הסונים בלבנון, בדומה לצבא העלווי של בשאר אלאסד בסוריה השכנה, אך מה יקרה כאשר המגדירים העדתיים יגברו אצלו על הממלכתיים? הוא עלול להתפרק שוב, כפי שקרס מבפנים, במלחמת האזרחים הלבנונית המחרידה (1975-1989).

  
 

העורבים תמיד נחשבו למבשרי רע ומוות, וכך גם בתמונת שדה החיטה. הם מגיחים מן השמיים השחורים, ופושטים-מאיימים לעברו של הצייר המביט. עוד רגע ויגיעו. ומה אז? ולכן הציור הזה עוסק בעכשווי, אך החידה האופפת אותו היא בעיקר מה יקרה בעוד רגע. העורבים היו יכולים לשמש חיבור בין השמיים לארץ, אך כאן הם אינם שייכים לא לשמיים ולא לארץ, אלא לאיזו ישות אפלה ולא ברורה; אולי לפחד, ואולי לנצח. העורבים הם, כנראה, גם הזמן.


קריקטוריסט הבית שלנו, מושיק גולסט, זקוק לעזרתכם: הוא מנסה לגייס מימון לפרסום ספר קומיקס עתידני על שלום אוטופי, המסתיר סוד גדול. דרך גיוס הכסף עוברת מעל להוצאות הספרים וה"תקשורת", והיא באה ישירות מן הקוראים. זהו העתיד.  אנא כנסו אל הלינק הזה, ובדקו כיצד תוכלו לסייע לפרוייקט, זה מרתק.

 

5 חיזבאללה מחומש מעל לראשו בטילים (ולכן גם תקוע איתם), אך מאוים יותר ויותר מבית. במדינה שמתמלאת בסונים מסוריה, ביניהם לוחמים רבים, הארגון השיעי בסיכון, ואכן הוא סופג פגיעות יותר ויותר, באמצעות מכוניות תופת ומתאבדים על המחסומים שלו. אין לו מודיעין, וגם קשה לאתר מודיעין, כאשר כל נוסע ברחוב יכול להיות מבחינתו האויב. מה שהוא עשה לצה"ל, עושים עכשיו לו, עם מאות הרוגים שלו, רובם ככולם בקרבות בהם הוא משתתף בסוריה. חיזבאללה יודע שהסונים עוד יפתחו נגדו בחזית פנימית, אם לא פתחו כבר, וכאן לא יהיו להם רחמים נגדו. הם הרי מכנים אותו בגלוי "מפלגת השטן".

כיוון שהוא נתפס עכשיו כאוייבם של הסונים הסלפים, דווקא הנוצרים בלבנון מתקרבים אליו, כנותן החסות היחיד שנותר להם מול הטרור של הסלפים, המטהרים את סוריה מנוצרים. במסגרת זו אפשר להבין את קריאת התמיכה של הזמרת הלבנונית הנוצרייה פיירוז בנסראללה, מה שגרר ויכוח אדיר בלבנון, וקריסה גם במניות של מי שנחשבה פעם משותפת לכל. המגדירים הנוצריים שלה גברו על הממלכתיים,  והפחד מן העתיד גבר על השקר.

 

אמת מול שקר? המתח בין השביל לבין החיטה מזכיר לי את חציית ים סוף, כאשר הים נבקע, ושביל מופיע בתוכו, להוצאת בני ישראל אל הגאולה. אלא שכאן השביל כאמור נקטע באמצע; ואין הצלה. המים מנצחים ומטביעים אותו, רוצה לומר, עבורי - אין השגחה אלוהית, ואין גאולה. 



קיראו את המאמר החגיגי השנתי שלנו (במסגרת מועדון ג'יפלאנט פריים) על ביצועי ישראל לשנת 2013, מאמר משמח השם קץ לקולות הביקורת, והלסת תיפול לכם. המאמר המסכם את נתוני האקונומיסט לישראל מ – 12 השנים האחרונות, תוך השוואה לאירופה ולמרחב סביבנו, והתוצאות מפתיעות. לא תמצאו את זה במקום אחר. לרישום למועדון ג'יפלאנט פריים –
כאן. לחידוש מנוי קיים – כאן.

 

6  הכלכלה הלבנונית טובעת, ומאיימת ליפול, עם אבטלה רשמית של 20 אחוזים, ועם תפוסה ממוצעת של 50% בבתי המלון הרבים במדינה, שבנויה על תיירות. כדי לעודד את התיירות יצאה לבנון בקריאה נרגשת אל מליוני בני הפזורה הלבנונית בעולם לבוא ולבקר בחג המולד ובסוף השנה האזרחית, אך עם מראות של מכוניות תופת, התיירות, שאמורה להיות בסוף השנה בשיא, נעצרה. הבנקאות הלבנונית אינה מה שהיתה פעם, משום שעשירי המפרץ משקיעים את הכספים השחורים שלהם באירופה, ולכן רבים מהגרים אל מחוץ למדינה בשל הקשיים הכלכליים. כיתות שלמות באוניברסיטאות מהגרות עם סיום הלימודים. זו האליטה שמהגרת. לבנון מתחננת עכשיו לסיוע חוץ כלכלי, כמוה במצרים, כסוריה, וכפלסטינים. כל אלה אינם מסוגלים לעמוד עוד בזכות עצמם, וספק אם יהיו מסוגלים. הן נעצרו.


 

טכניקת הנחת הצבע של ון גוך בציור הזה מגיעה כאן לשיא: הוא פשוט משליך את הצבע על הקנווס בתנועה, שמחדירה דינאמיות לציור. כל עורב הוא בסך הכל משיכת מכחול. ללא דילול, עם הרבה חומר, כאילו הוא יודע שלא יצטרך עוד את עודפי הצבע, ולכן יש לסיים אותם עכשיו. כמי שהצבעים עלו לו הרבה, וכסף לא היה לו, הוא הרי לא ישאיר צבע סתם כך.

הצבעים היפים מטעים.
 

7 הפלסטינים בלבנון, שרובם ככולם סונים (להוציא מיעוט נוצרי בטל בששים) מזוהים יותר ויותר עם הסלפים, והתופעה הזו החלה במחנות הפליטים הפלסטיניים של צפון לבנון עוד בעשור הקודם. רוב הפלסטינים במחנות הפליטים של מרכז לבנון מזהים עצמם כיום עם "חיזב א-תחריר", ולא עוד עם פתח או חמאס. רובם כלל אינם מגדירים עצמם עוד כפלסטינים אלא כסונים-סלפים, שהעתיד אותו הם רוצים לראות הוא ח'ליפות אסלאמית כלל עולמית. כך הם מתנערים מחליפת ה"פלסטינים" שתפר להם העולם הערבי, ובעצם מגורלם, ומוצאים מפלט עם הקולקטיב של העולם האסלאמי. כך הם אינם שונים עוד מן האחרים. הם מוסלמים.


רבים מאוד ביקשו תרגום לאנגלית של המאמר על טבח וגירוש הנוצרים במרחב הערבי, להפצה בעולם. הנה כאן התרגום, במתכונת פייסבוק. ניתן להעתיק גם לקובץ וורד. אנא הפיצו את העובדה שישראל היא המקום הבטוח היחיד שנשאר במזרח התיכון. במאמר המתומצת הזה יש גם מסקנות עבורנו, ועבור העולם.


ספרו גם לחברים שלכם על האתר הזה ועל מסריו? אנא, היכנסו אל דף קוראי ג'יפלאנט שכאן, כשבצד שמאל כתוב: "הזמן את חבריך לאהוב את הדף הזה". יש ללחוץ - "הזמן" - ליד תמונות החברים. 



 

האם יש סדר בבריאה? הציור טוען – אין. הכל בעצם כאוטי וזמני, ולכן זהו ציור מתריס נגד מה שנתפס כתרבות הדתית-האלוהית. ולכן גם אין שכר ועונש.


איך שולחים את המאמר הזה לחברים? יש כפתור "המלץ לחבר", בתחתית המאמר. הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים.  


8 תרחישי האימה העדתיים-דתיים וההידרדרות הכלכלית יצרו דור צעיר לבנוני אבוד, ציני ומריר, המתרחק מן המשחק הפוליטי, משום שהוא מסוכן מידי. בהעדר שלטון של החוק, כל פוליטיקאי יכול למצוא את עצמו עולה לשמיים עם מכונית תופת, או גרוע, מכך, כמקובל בלבנון, פוגעים בבני המשפחה של אותו פוליטיקאי. ההסלמה הזו יוצרת תחושה של אין מוצא ופגיעות אנושית קשה. הכל כאוטי וזמני, ולכן גם אין שכר ועונש.

 

אך זו התרסה גם כנגד התרבות האנושית: איפה לעזאזל האדם, עם ההסדרים המדינתיים שלו, החברתיים, הכלכליים, עם המלחמות שלו? עם הנחמה החוקתית שלו? איפה הוא מול מצוקת הפרט? ובכן, כל אדם עומד רק לעצמו. אין סולידריות ואין נחמה, תשכחו מזה. הכל היה רק סיפורים.

 

9 זירת דרום לבנון מתחממת: חיזבאללה נמצא בלחץ גדול, כיוון שהוא חושש שהסונים (ואיתם הפלסטינים) יהפכו את העיר צידון לטריפולי שנייה, כלומר שתתפתח בה מלחמת עדות סונית-שיעית כרונית, כמו בטריפולי שבצפון המדינה. העיר עצמה הופכת סלפית יותר ויותר (בעקבות המנהיג הכריזמטי שנעלם בינתיים, אחמד אלאסיר), שכן הרוב בה הם סונים, עם מיעוט שיעי (גרים בשכונת ח'ארת ציידא). ב – 14 לדצמבר 2013 אירעה תקרית שמאוד מדאיגה את חיזבאללה: שני מתאבדים סונים, אחד לבנוני-סלפי ואחד פלסטיני-סלפי, פוצצו את עצמם ליד עמדה של צבא לבנון במבואות צידון, תוך הרג חיילים. מי ששלח אותם מעוניין להתסיס את האיזור, זה ברור, וכך גם הקטיושות הסלפיות לעבר ישראל.

למה חיזבאללה מודאג? משום שצידון הסלפית פולשת לאיזור "שלו" מן העורף, ולכן לוחמים שלו ייפגעו, מה גם שהיא מנתקת בין המפקדה השיעית בביירות, לבין השטח הגובל עם ישראל. באופן פרדוקסלי חיזבאללה שומר היום על יציבות הגבול עם ישראל, משום שחימום הגבול נועד, על פי תפיסתו, לפגוע קודם כל בו. זו שאלה של זמן בלבד עד שצידון תיקלע למלחמת עדות כמו טריפולי שבצפון, והתופת העדתית תתרחב.

 

בסוף השביל האמצעי משהו מתאבך ומתפתח, גדל והולך. מה זה? זה יוצר אצלנו תחושה מאוד לא נוחה. ואולי זו בעצם אי-הידיעה, שהיא הגרועה מכל? ואולי השאלה היא בעצם המסר?

 

10 אל מול מותה האיטי והמיוסר של מי שהיתה פעם שכנה שלנו מצפון, מה איתנו? אין לנו מה לחפש בלבנון, כמו גם בסוריה, כמו גם בעיראק (שמאז כתיבת המאמר האחרון אכן נכנסה למלחמת עדות של ממש), כמו גם במצרים (גם היא כבר במלחמת אזרחים מתגברת) או באיזורים האחרים של שטחי הערבים. עלינו לשמור על הגבול שלנו, ללא אשליות. יהיה קשה יותר ליצור הרתעה בעתיד, משום שהארגונים הסלפים אינם אחראים לאוכלוסיה, כך שקשה להרתיעם. אנחנו מצידנו מפעילים לחץ על צבא לבנון, שיש לו יכולת, אך מוגבלת. על חיזבאללה ישראל לא צפויה להפעיל לחץ, שכן זה עלול להסלים בפני עצמו. אך למזלנו, הם נלחמים ושונאים זה את זה יותר משהם שונאים אותנו, בבחינת הפרי המרכזי של האביב הערבי.

יש להבין שמתפתחת סביבנו רצועה של קיום סלפי, המסובך עם שרידי הכוח הצבאי הלאומי, ואשר אנחנו לא המטרה העיקרית שלו. היה ויעבור שטח לידי ריבונות ערבית גם ביו"ש, התופעה הזו תגיע למרכז הארץ. אין היא ייחודית לפלסטינים, היא מתרחשת בכל רחבי המזרח התיכון.

לאחר שסוריה מתה, עיראק גוססת ומצרים נכנסת גם היא למלחמה פנימית, יגיע ב- 2014 גם תורה של לבנון, אם לא הגיע כבר. אך האם יש לה תקווה?

 

בסך הכל בן 37, יום או יומיים לאחר השלמת הציור הזה, עזב ון גוך את כן הציור, ובמקום להיות מאחוריו, צעד לפניו, אל עומק התמונה הזו, והתמזג איתה. זה השדה, שאתם רואים בציור, אליו צעד, ושם ירה בעצמו, אם כי הרובה עצמו מעולם לא נמצא.

רק מעטים הכירו את הציורים שלו בעודו בחיים, אך הוא הפך לאחד מגדולי האנושות אי פעם, דבר שבוודאי היה משמח אותו מאוד, ואולי מנחם. אז אולי בכל זאת יש שכר ועונש? ואולי בכל זאת יש איזו השגחה?

בכל סיטואציה קשה תמיד יש לזכור גם את התקווה. זוהי התכלת, שעדיין מבצבצת ומשאירה איזו הבטחה עמומה בשמי הציור, בין הצהוב לבין השחור. והרומאים היו מנחמים ואומרים: "כל עוד יש חיים, יש תקווה", Dum vita est, spes est.






כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם - כ א ן.

אני מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית "לחידוש מנוי קיים לחץ כאן", או -
כ א ן.

אם ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור "המלץ לחבר", בדף הזה, למטה.

למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת -
כ א ן.

     



    הדפסת עמוד זה

כדי להצטרף אל החברים במועדון Gplanet Prime, ניתן להירשם - כאן 

כדי לחדש את המינוי למועדון Gplanet Prime ניתן להיכנס -
כאן

עלה ישומון האתר למשתמשי אנדרואיד. הורידו אותו בגוגל פליי  

אם אינכם מקבלים פתאום את התראות האתר, אולי הן מגיעות ישירות לדואר ספאם. יש להיכנס למדור הספאם, ולהחזיר פעם אחת. או לבטל חסימה, באמצעות ההוראות שכאן

מאמרים נוספים של ד"ר גיא בכור
-
בדף שלנו בפייסבוק

ניתן לקבל התראה על כל מאמר חדש שעולה לאתר ישירות למייל האישי - כאן

הרישום לאתר מוגן בפרוטוקול מחמיר, ובכל מקרה האתר אינו שומר מספרי כרטיסים אצלו, ולעולם לא ישמור


GPLANET PRIME
מדד האיומים הבטחוניים
עתיד אירופה
המזרח התיכון
פ ר ש נ ו ת
קריקטורות/מושיק גולסט
פנקס אקטואליה
י ש ר א ל
ENGLISH
טרור ובטחון
כלכלה וחברה
חוקי המזה"ת
ההגדה לבית בכור
תקשורת
איראן
תוכן הגולשים
מה קורה במאלמו
evil
השובבים נעלמו
תור הזהב
גורל אירופה האומללה
מאמרי פריים ברצף
היצירות של מושיק
עניינים שבקדושה
חבצלות הציונות
חוקי התקשורת
זינוק

אתר האקטואליה והפרשנות של ד"ר גיא בכור- Gplanet        
                                                                                                   

תנאי שימוש   |   על האתר
כל הזכויות שמורות ©

נבנה ע"י שופ סנטר,בניית אתרים אחסון אתרים