[face-book-like]
מאת ד”ר גיא
בכור
1 ז’אן
פול מארה (1743-93, Marat) היה אחד משלושת המנהיגים הבולטים של המהפכה
הצרפתית, יחד עם ז’ורז’ דנטון ומקסימיליאן רובספייר. מארה לא הסתיר את הקריאה שלו
לאלימות נגד אוייבי המהפכה, כולל בית המלוכה וכנגד מתנגדיו האחרים. בעיתון שלו,
“ידיד העם”, הסית לטרור ולעריפת ראשים, כמובן בשם העם ובשם המהפכה והרפובליקה.
לבסוף האלימות הגיע גם אל מארה, כאשר נרצח ב- 13 ביולי 1793 באמבט, בידי שארלוט
קורדיי, תומכת פוליטית של זרם מהפכני אחר. קורדיי עצמה הוצאה מייד להורג בגליוטינה
תוך כמה ימים, וכתגובה לרצח מארה נרצחה בגליוטינה גם מארי אנטואנט, ונערך טבח
ברחובות פאריז.
הצייר הנודע ז’אן לואי דויד
(1748-1825) היה ממעריציו הקרובים של מארה, ורציחתו היתה מכה קשה עבורו. דויד,
מתומכי המהפכה הגדולים, התבקש לצייר את רגעיו האחרונים של מארה, וזו התמונה הנודעת.
הוא ידע שמארה השתמש באמבט כמשרד, בשל מחלת עור קשה ממנה סבל, ולראשו טורבן ספוג
בחומץ, כדי להקל על המחלה, מה שנתן לו מראה ראוי של מהפכן. כך מי שקרא לאלימות נרצח
בעצמו, ורוצחיו נרצחו גם הם. דויד עצמו סיים כמעריץ של “גואל המהפכה”, נפוליאון
בונפארטה, וכצייר האישי שלו.
ואכן, בדרך כלל המהפכות הגדולות
בהיסטוריה לא הסתיימו עם מי שפתח אותן. ואת זה אנחנו רואים גם במהפכה הערבית. מותו
של מארה, הוא מותו של כל מהפכן, משום שהמהפכה קוברת את
בניה.
2 נדנדת היצרים בין האסלאם הפוליטי לבין
הלאומיות הערבית נמשכת, ומיטלטלת בעוז בכל רחבי המזרח התיכון. מובארק הלאומי הלך,
ובמקומו עלה מפקד הצבא חוסיין טנטאווי, שבעצמו הוחלף עם מוחמד מורסי
האסלאמיסט, שבעצמו הוחלף בעבד אלפתאח א-סיסי, איש הצבא הלאומן. האם זו התחנה
האחרונה ברשימה? האם סיסי הוא הנפוליון שקטף את המהפכה? קשה לדעת,
הדרך עוד ארוכה לפניהם, בנדנדת היצרים שאינה נעצרת. כך קורה גם בתוניסיה, בלוב,
בסוריה, אצל הפלסטינים, בטורקיה, ובאלג’יריה לפני כן.
לאומיות-אסלאם-לאומיות-אסלאם.
3 אז מי משניהם יכריע? בניגוד לעבר אין כאן עוד
הכרעה ברורה לצד זה או אחר, משום ששני הצדדים אדירי כוח, ולא יוותרו בשום
אופן. הם מתמקדים עכשיו בלהשמיד זה את זה. ולכן במקום בו מתפתחת התגרה בין האסלאם
ללאומיות, פורצת האנרכיה. בסוריה, שם נלחמת הלאומיות (גם של אסד וגם של הצבא המורד)
נגד הסלפים והאחים המוסלמים (טוב בסוריה ובעיראק קיים גם המרכיב העדתי, שעוד יותר
מסבך את התמונה), בעיראק, שם לאומיות מוכה נלחמת באסלאמיות, או בטורקיה, שם מודאג
טייפ ארדואן פן גורלה של מצרים ימתין גם לו, ולמשטרו האסלאמיסטי.
זו הנוסחה הממלכדת: האסלאמיים עולים בדמוקרטיה, משום
שרבים מעריצים אותם (למשל, באלג’יריה, בטורקיה, במצרים, בטוניסיה וברשות הפלסטינית
2006), בעוד שהלאומיות מנצחת בכוח הזרוע והצבא. זו הנוסחה, ולכן לא יכולה להיות
פשרה בין אלה: דמוקרטיה תוביל בהכרח לאסלאם, ורק כוח יחזיר את הלאומיות. ולכן מצרים
הולכת בעקבות סוריה, למרבה אסונן של מדינות מוכות
אלה.
זוהי שריטה כה עמוקה, עד כי ייקח שנים להבין לאיזה כיוון היא
באמת הולכת. היא מעודדת מגלומניה והשמדת האחר, בבחינת מתכון לאסון נצחי של משחק
סכום אפס.
למדור הקריקטורות של מושיק גולסט
בג’יפלאנט
הרצאה של ד”ר גיא בכור באירוע העסקי
שלך
4 וזו בדיוק הדילמה המשתקת, איתה לא מצליח המערב להתמודד: אם
יתמוך בדמוקרטיה ? יעלה את העריצות האסלאמיסטית, אך אם יניח ללאומיים לחזור, יכונן
בכך דיקטטורה צבאית חדשה בסגנון קדאפי ומובארק, שהוא עצמו עזר להפיל. שתי אופציות
העריצות בלתי קבילות בעיני המערב, ולכן מישטר אובמה הנבוך החליט פשוט שלא
להחליט.
5 מזרח-תיכון ללא ישראל ? זה היה חלום של
כל הגורמים באיזור שלנו, ואפילו של רבים בעולם, אך בעצם זה כבר מתרחש לנגד עינינו:
כצפוי, המזרח התיכון התנתק מישראל, שהיתה פעם המכנה המשותף היחיד בין האסלאמיסטים
לבין הלאומיים, כלי בעל חשיבת עצומה. עכשיו, כאשר כל השדים הדתיים, העדתיים
והלאומיים צפו לחלל האוויר, עסוקים שם בצרות האמיתיות, ולישראל לא נשאר זמן. אנחנו
פטורים ממשחק ההתשה הנורא, קודם כל משום שאנחנו לא מוסלמים. פטורים מליטול
צד.
כל כך עסוקים הכל בסוריה, מצרים, עיראק, לבנון, צפון אפריקה
ומה לא, שדיווחי חידוש “המשא ומתן” עם הרשות הפלסטינית בקושי סוקרו. את מי זה כבר
מעניין? הם עסוקים בהישרדות. ישראל ו”הפלסטינים” הם כבר לוקסוס.
חמור מכך, הפלסטינים נתפסים עכשיו בעולם הערבי כאנוכיים, כמי שדואגים לעצמם, בעוד
הערבים נהרסים; על פי כללי המזרח התיכון זה אמור להיות להיפך: הפלסטינים אמורים
להיהרס למען שלום הערבים. מכאן השנאה הפומבית, שמתפתחת במהירות כלפי חמאס ופתח
כאחד. “כל המהפכות שנולדו בפלסטין הפילו את וולדן בבירות הערביות”, נהג לומר
במרירות צלאח ח’לף (“אבו איאד”), סגנו לענייניים מדיניים של יאסר
ערפאת.
הטירוף של המהפכה משתלט על
הנכנסים בשעריו, ואז פולט אותם לאבדון. כגודל הלהט המהפכני, כך גודל הטירוף והאסון
בסופו. כל מהפיכה מביאה להלם, ואז להתנגדות, משום שאנשים הם שמרנים מטבע בריאתם.
אין בהיסטוריה מהפכה שעברה ללא תגובת נגד רבת עוצמה בשלב כלשהו אחריה. ותגובת הנגד
יוצרת בעצמה הלם, ותגובה נגדית, רבולוציה, וקונטרה-רבולוציה. מי שנכנס לרכבת ההרים
הזו, ספק אם יוכל לצאת ממנה שלם. בוידאו: ז’אן בטיסט לולי, מלחין החצר של לואי ה-
14, מסתחרר סביב הגירסה שלו למוזיקה
הקדומה והמטריפה “לה פולייה”, La follia, עד אובדן הכרה (מתוך הסרט הצרפתי
“המלך רוקד”, Le Roi danse, משנת 2000). מהפכה שלא נגמרת, ותוצאותיה
הרות אסון. “לה פולייה” כתובה במקצב סרבאנד איטי, וגם זה מחזיר אותנו
למהפכות.
6 מה הבעיה של שרידי תנועת פתח ושל הלאומיים
הפלסטיניים? שאין להם כוח צבאי לכפות בכוח הזרוע את הלאומיות שלהם, כמו
בסוריה, אלג’יריה או במצרים. אם יהיו בחירות, הזרמים האסלאמיים שוב ינצחו בגדול,
חמאס, הג’יהאד והסלפים, ולכן אופציה כזו לא באה בחשבון מבחינת הלאומיים. אז איך
ישלטו באסלאמיסטים? הם הרי זוכרים מה קרה בעזה 2007.
כיום ישראל מגינה על הפלסטינים מפני מר גורלם, שכן
היא מפרידה פיזית בין פתח לחמאס, בשתי “ממלכות” נפרדות, עזה ויו”ש, אך מה
יקרה אם ישראל תשאיר אותם לבד? טבח הדדי, ולכן למזלם ישראל שולטת ביו”ש. מדינה
עצמאית עבור הזרם הלאומי הפלסטיני היא אסון, וכך קורה עכשיו התהליך המדהים שבו
ישראל רוצה מדינה פלסטינית יותר מן הפלסטינים.גם חמאס וגם בפתח לא רוצים מדינה, הרי
עוד יצטרכו לדאוג לעצמם בעצמם.
הפלסטינים חוששים שישראל רוצה להשתחרר מהם, ובכך להפיל עליהם
את גורלם הדטרמיניסטי, כמקובל במזרח התיכון הערבי, כלומר שיתחילו להילחם זה בזה,
ומכאן הבהלה של אבו מאזן. הדבר האחרון שהוא רוצה בו זה הצלחת השיחות עם ישראל.
המשחק שלו יהיה לדחות זאת כמה שאפשר, ולבסוף להפיל את הכישלון על ישראל. הרי מה
תעזור לו מדינה סלפית?
האם העובדה שהעולם הערבי עסוק, מקלה על הפלסטינים?
ממש לא. הם מביטים סביבם, רואים את החורבן בכל מקום, ומודאגים. הפגנות נגד
אבו מאזן בשל השיחות עם ישראל עלולות להתפתח לכדי הדחה בידי הרחוב האסלאמיסטי
ואנרכיה. השיחות האלה פוגעות קשה בלגיטימציה של המשטר הלאומי של אבו מאזן, התלוי על
בלימה. כל כך הרבה מבקשים בארצות הברית לתלות על הרשות הזו, שבעצמה בקושי
עומדת.
לשימת לב מנגנוני הבטחון שלנו: אחת הדרכים
לעצור תהליכים זה לפגע בישראל, הרי אצלנו שלום זה מלחמה, ומלחמה זה שלום. במילים
אחרות, אנחנו עלולים לשוב “ולהתערב” בעולם הערבי, בזכות יוזמת “השלום” של
קרי.
7 מבחינת האמריקנים: במצרים ארעה הפיכה צבאית באופן הגס
והבוטה ביותר, והמדינה נשלטת בידי גנראל צבאי, שמתחתיו ממשלה של בובות. משטר מובארק
חזר, כצפוי, כאשר הצבא שולט מאחורי הקלעים, ועכשיו אפילו בחזית. וההמונים המצריים?
הם תמיד האחרונים להבין שעבדו עליהם שוב. במסווה של דמוקרטיה הם מקבלים משטר צבאי
אפל ואכזרי. אכזריות ועריצות אינן שיקולים בפני עצמן, ובכתישה
לחיים ולמוות בין האסלאם לבין הלאומיים, הן כלי
עבודה.
לפני שתמשיכו
בקריאת המאמר: עוד מאמרים מקוריים של ד”ר גיא בכור, שלא מופיעים
באתר, ותגובות החברים, בדף קוראי ג’יפלאנט בפייסבוק. ואיך מצטרפים? למי שהמילה
“אהבתי” או “Like” מודגשת אצלו, מוזמן ללחוץ עליה, ולהצטרף בכך אל המועדון
הפייסבוקי המרשים הזה.
8 מצרים מידרדרת לגורלו של אסד: הצבא טובח
באזרחים, יום אחר יום, אך הם לא מוותרים ולא יוכלו לוותר. הרי אמרנו ? לאומיות מול
אסלאם, כשמדבר סיני כבר מתפתח לסוג של מלחמת אזרחים בין גורמים דתיים לבין הצבא
ונאמני המשטר. הדבר מזכיר את מלחמת האזרחים באלג’יריה, החל משנות התשעים, שנולדה
כיוון שהצבא ביטל את תוצאות הבחירות, בהן זכתה המפלגה האסלאמית, “חזית ההצלה
האסלאמית” (FIS), ביותר מ? 80 אחוז מן הקולות. במלחמת האזרחים הזו נהרגו עשרות אלפי
אזרחים.
איך שולחים את המאמר הזה
לחברים? יש כפתור “המלץ לחבר”, בתחתית המאמר.
הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא
להירשם
כאן, ולקבל התראה למייל האישי.
הנרשמים קוראים
ראשונים.
9 השאלה שיש לשאול עכשיו היא: מתי יתפרק הצבא
המצרי? זה נשמע מוקדם עדיין, אך זה יתכן, כפי שצבאו של אסד החל להתפרק.
מדוע? משום שמטיפים כריזמטיים, המשמשים מקור הלכה, כמו שייח’ יוסוף קרדאווי ואחרים
קוראים לחיילים שלא לציית להוראות לירות באחיהם האזרחים, ומטיפים אלה הם סמכות
מובהקת עבור מליונים במדינה. בקרב הצבא יש מליוני חיילים פשוטים אך גם קצינים,
הנאמנים לזרמים האסלאמיים, למרות הסלקציה רבת השנים בתוך הצבא להרחיק
גורמים דתיים. אך ההתעלמות המוחלטת של סיסי מן האסלאמיסטים, כמו גם
ההתעלמות המוחלטת של מורסי מהצבא ומהלאומיים, היא הרת אסון. האסלאמיסטים אינם רק
“האחים המוסלמים” אלא גם הזרמים הסלפיים, וביחד אלה שני שליש מן החברה
המצרית.
(תמונה: אימג’בנק
GettyImages)
10 לפנינו תקופת הטרור שלאחר פרוץ המהפכה,
כמו בצרפת, שבה זה מחסל את זה. האכזריות גוברת, השנאה ורגשות הנקם. שום רצח וחיסול
לא יעברו בשקט, ועכשיו כל צד מכין את מעשי הנקם שלו, והם יימשכו שנים ארוכות. והנה
לנו מה שמשותף גם לערבים, גם לפרסים וגם לטורקים: הוירוס הקטלני הזה, שבין דת
האסלאם הטוטאלית לבין המדינה הלאומית, או מה שנשאר
ממנה.
מלחמת התשה, שלא יכולות להיות בה תוצאות מובהקות,
רצופה חזיונות היסטוריים ואשליות של גדולה. זה המתכון לחורבן מזרח תיכוני,
שרק הולך ומתפשט. מי שהרג נהרג, ומי שיהרוג ייהרג בעצמו, כמו בסיפור על הגולגולת
הצפה. מותו של מהפכן הוא הכרחי, איפוא, חלק מן המהפכה שלא נגמרת, ואשר נפתחת תמיד
בתקוות גדולות, ומסתיימת בסיוט. השתדלו להתערב במערבולת הזו מעט ככל האפשר, כאשר
הכל נובל מסביבנו.
◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון
Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים
הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום
ולהירשם – כ א ן.
◄אני
מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש
אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”, או –
כ א ן.
◄אם
ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, בדף
הזה, למטה.
◄למבקשים
לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת –
כ א
ן.
[face-book-like]