מאת ד”ר
גיא בכור
השנה היא 1913, באימפריה עות’מאנית עייפה ומתפוררת. “הטורקים
הצעירים” תפסו בהפיכה את השלטון, והדיחו את הסולטן עבד אלחמיד השני. טורקיה פסקה
בפועל להיות משטר דתי, אך היא ביקשה לשמור על האימפריה האדירה בה החזיקה; זה כבר
היה בלתי אפשרי. העמים האמיתיים, הסרבים, היוונים, הבולגרים ואחרים בבלקן מרדו,
והאימפריה התקשתה להתמודד עם השאיפות הלאומיות שלהם. שר המלחמה והמפקד העליון של
הצבא העות’מאני, חוסין נזים פאשה (1848-1913) שגה, ושלח את הצבא שלו להתקפה, שנגמרה
בתבוסה איומה. כיוון שכך, התנקשו בחייו מנהיגי “הטורקים הצעירים”, ואיתו התפורר גם
הצבא. היה זה אחד האירועים הבולטים של שנת 1913, של זעזועים והתפרקות. שנתיים לאחר
מכן יבצעו הטורקים הצעירים גם את טבח הארמנים, במסגרת התלקחות העדות
באימפריה.
הערבים נתפסו כיחידה אחת בעיני הטורקים, עם
מרכזים דתיים ולא לאומיים, והם לא היוו בעיה לשלטון, אך באיזורי הלבנט, בסנג’ק של
א-שאם (לימים סוריה, לבנון וארץ ישראל) שלטו כנופיות של פושעים, מיליציות וחמולות. איש לא ידע בממלכה שמלחמת העולם
הראשונה בפתח, ואיתה גם יסתיים הכל.
אז איך קרה הכישוף שבו הזמן התכווץ, ושנת 2013
הפכה לשנת 1913 במזרח התיכון כולו? ואולי מאה השנים האחרונות לא היו בכלל, ושוב
נזים פאשה מחוסל?
1
המזרח התיכון חזר להיות איזור, טריטוריה, ללא גבולות לאומיים, כמו
באימפריה הישנה. אין עוד גבול בלבנט, בין סוריה, לבנון ועיראק, ובקרוב גם ירדן
עלולה להיקלע למערבולת, שלא בטובתה. מי שירצה לעבור היום מעיראק ללבנון ברגל דרך
סוריה, יוכל לעשות זאת בלי לראות אף שוטר. כך גם בין לוב, טוניסיה, מרוקו ומדינות
אחרות בצפון ומרכז אפריקה. אין לאומיות ערבית; אז היא עוד לא נולדה, עכשיו היא כבר
לא קיימת. עכשיו מוכח שזו היתה המצאה מערבית, שלא החזיקה מעמד תחת שיני הזמן. כיוון
שאין גם מישהו מלמעלה, כמו ב- 1913, הכל מתרסק, ונשאב אחורה בזמן.
ווהבים, חנפים, סלפים, ג’יהאד, אחים מוסלמים, שיעים, סונים, סופים ואימאמים. הכל
כבר דתי, בגוונים שונים.
המזרח התיכון חזר להיות שטח; סנג’ק של פעם, פלך. גם מושג הריבונות, עוד
מושג מערבי, נעלם. שטחים אדירים נחשפים, טריטוריות עצומות חסרות שליטה. נעלמו
“העמים” הסורי, הלבנוני, העיראקי, הצפון אפריקאים, וכמובן מי שכונו “פלסטינים”.
נעלמו אפילו אלה שכונו פעם “ערבים”. כיום אלה “מוסלמים”, כמו שהיו לפני מאה שנים.
האם המצרים נשארו? הם אינם באמת חלק מן הערבים, וכיום הם חזרו
לסוג של זהות נבדלת.
נעלמים לאט לאט הדגלים של “המרד הערבי” אצל הסורים, הלבנונים, העיראקים
והפלסטינים. במקומם מופיעים הדגלים
השחורים של אל-קאעדה, הג’יהאד והסלפים. מי עוד משתמש במה שכונה הדגל הפלסטיני? רק
הזרם הלאומי של פתח, והוא במיעוט. בעזה הדגל הזה הוא כבר היסטוריה. מוזר, בקושי
נוצר, וכבר בוטל.
2
מי שלא קולל בקרע הנורא הסוני-שיעי, מתפרק עכשיו בקרע שבין לאומיות, או מה
שנשאר ממנה, לבין שלטון האסלאם. למעשה לא נשאר עוד אף שליט
“לאומי” במזרח התיכון כולו, חוץ מזה המכונה אבו מאזן, בחסדי ישראל, וגם הוא
ושלטונו זמניים. יש לחזור על האמת החדשה הזו שוב: אין עוד אף שליט “לאומי” במזרח
התיכון כולו. כל הייתר הם אסלאמיסטים או מונארכיות בסגנון אסלאמיסטי. מי היה מאמין:
באה הסופה “הלאומית”, וכמו שבאה, גם נעלמה.
הלאומיות שנתפסה
כתרופה, הפכה למחלה. הדת הפוליטית, שהוצגה כמחלה, מוצגת עכשיו כתרופה, אך שתיהן
בבחינת מצגי שווא.
זמן הוא בעצם סחורה, המוענקת
לכל אחד מאיתנו. יש היודעים מה לעשות איתה ויש המבזבזים אותה. התנקשות פוליטית היא
לכן נטילת זמן של מישהו באופן אלים. נזים פאשה האמין שהסדר האימפריאלי יכול לנצח,
ולכן יזם התקפות צבאיות בבלקנים. אך בפועל הוא האיץ את הקריסה ואת האנרכיה, ושילם
על כך בחייו, כאשר נרצח בידי חבריו ב- 27 בינואר 1913. איור ההתנקשות הוא מתוך
העיתון הצרפתי Le
Petit Journal, 1913. ונפוליאון
אמר פעם: “שטח אני יכול להחזיר לעצמי. זמן –
לא”.
3
השייח’ים, האימאמים, המופתים הרשמיים, ואלה שמטעם עצמם, פוסקי ההלכה והעלאמה,
הם היום קובעי הנורמה המחייבת, ולא עוד המצאות מערביות כמו פרלמנטים, חוקות
או מפלגות; גם אלה כבר נעלמו בפועל. השייח’ יוסוף קרדאווי ודומיו חשובים
מהפוליטיקאים, מרכזי שלטון היום הם מסגדים, שסביבם יש קהילות מצייתות. מנהיגי העדות
הדתיות חוזרים למעמד ההיסטורי שהיה להם פעם באיזור (“מילֶת”), לאחר שהלאומיות
הערבית השתדלה לסלקם. תופעה זו הופכת את השכבות הלאומיות שפעם שלטו לחסרות אונים,
שכן אין להן ידע להשתלב בעולם החדש-ישן הזה. הן, שביטלו את הדת, מבוטלות עכשיו על
ידה.
המושג “ערבי” דוהה גם הוא, ו”מוסלמי” מחליף אותו (ולכן הנוצרים מוצאים את
עצמם מיותרים). כמו ב- 1913, ההגדרות הן דתיות, עדתיות, חמולתיות
ושבטיות.
איך שולחים את המאמר הזה לחברים? יש כפתור
“המלץ לחבר”, בתחתית המאמר.
הדרך הטובה, האישית והמהירה
ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם
כאן, ולקבל התראה למייל האישי.
הנרשמים קוראים
ראשונים.
4
כנופיות ליסטים בכל מקום, מיליציות, שוד דרכים ודרכים מסוכנות,
אין דואר, חטיפות ושוחד, 2013 כמו 1913. חמולות שבות להקים לעצמן כנופיות מחומשות,
עם חגורות כדורים מוצלבות על החזה, כדי שלא יבולע להן; שכונות, רחובות ואיזורים.
ומעל אלה משקיפים השבטים, שחזרו להיות מקור הגנה אלטרנטיבי, כמו פעם. המושג ביטחון
נעלם, שכן אין מי שיעניק אותו. רצף ביטחוני הוא מושג שלא קיים, לכל היותר ביטחון
בחסות כנופיה זו או אחרת. “צבא לאומי” הוא מושג שעבר זמנו, וכך גם משטרה. הפלילי
התמזג עם הטרוריסטי.
למדור הקריקטורות החדש של מושיק גולסט
בג’יפלאנט
הרצאה של ד”ר גיא בכור באירוע העסקי
שלך
5
כיוון שהמושג ריבונות לא קיים עוד, אין יכולת להגיע להסכמים, כשכל
המושג של הסכם חתום, לא קיים עוד, כי אין מי שיגיע אליו ואין מי שיאכוף אותו.
הרעיון של הסכמי “שלום” היה נכון פעם, כאשר היו משטרים, צבאות מסודרים, הליכי
לגיטימציה ואכיפה. כל אלה לא קיימים עוד מאז חזר המזרח התיכון לשנת 1913. אין גם
שום יכולת להגיע להסכם, משום שהאיזור מורכב כולו מחבורות פליליות ומיליציות, שאין
יכולת אכיפה לגביהן, ואין שום דבר המאחד אותן. הלאומיות, שפעם היתה דבק מלכד,
התמוססה.
מעשה כשפים במכונת הזמן: 2013 התמזגה עם 1913,
כאילו מאה השנים שבאמצע לא היו כלל: בשני המקרים ישראל ככלי לפרוק תסכולים אינה
קיימת. אז עוד לא נולדה, ועכשיו היא לא רלבנטית. הזמן התכווץ, וחזרנו לערים, ולא
עוד למדינות, לקהילות ולא עוד לפרלמנטים, לפסקי הלכה ולא עוד לחוקים. לגלביות ולא
עוד לחליפות. התקשורת המדינתית הערבית התכווצה, ובמקומה צצות תחנות לווין סלפיות
ואתרי אינטרנט הדוגלים בחזרה אל העבר. שתי השנים התמזגו
לאחת.
שטחים מתרוקנים, רעב משתלט, פושעים קורעים
נתחים, נשק בלתי חוקי בכל בית, אין גביית מיסים, אין בתי משפט מתפקדים, אין ממשלות.
הבריונים שולטים בכוח הזרוע וההפחדה, ולפעמים הם פושטים על הדיליז’נסים של הדואר,
וזוהי רק ההתחלה.
מתעתועי הזמן הגמיש: נזים פאשה ביקש לבצר את
הזמן, אך בפועל הוא האיץ אותו. הסלפים מבקשים להחזיר את הזמן למאה השביעית,
ובינתיים הם נתקעו רק מאה שנים אחורה. הם צפויים לקחת את האיזור שלהם עוד יותר
אחורה. עכשיו אנחנו מבינים שמאה שנים אחורה זו רק תחנה, בזמן ממשיך ומתכווץ. אנחנו
חשבנו שזה הרבה, הם סבורים שזה מעט. הלאומיות הערבית לעומת זאת ביקשה לקחת את הזמן
קדימה, אך בפועל הטיחה אותו בסופו של דבר אחורה. הזמן באיזור הזה, אנו מבינים, הוא
חומר גלם אידיאולוגי; נשלט וגם שולט; מעוצב וגם מעצב. הזמן הוא לכן תעתוע ולא
מציאות.
6
יאוש, רעב וחוסר תוחלת, מביאים מאות אלפים לנטוש את המזרח התיכון לעבר
המערב, נדידת עמים בדיוק כמו בראשית המאה העשרים, ומאותן סיבות. מאות
אלפים, ואפשר כבה להגיד מליונים, בורחים מסוריה, מלבנון, מעיראק, מירדן ומהרשות
הפלסטינית. אלה שכונו פעם פלסטינים בעצמם הולכים ונעלמים, משום שהם מנצלים את ההמולה כדי לברוח
ראשונים מהמזרח התיכון. כמו ב- 1913, כאשר הם בורחים, נושרים מהם גם המגדירים
הלאומיים הישנים, מצרים, סורים, פלסטינים, והם חוזרים במערב להיות “מוסלמים”.
ההגירה הזו היא דרמטית, ויש מדינות כמו סוריה, לבנון וירדן שממש מתרוקנות, וזאת
להבדיל מישראל שמתמלאת.
כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי
להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי
קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן
לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א
ן.
7
מן המערב היו ב- 1913, ויש כיום, רק רסיסים. אז היו ברחבי האימפריה “קפיטולציות”,
כלומר זכויות מיוחדות לנושאי אזרחות מערבית, כאשר מעצמות המערב לא הורשו לחדור
לאימפריה, וזה המצב בפועל גם היום. מדינות המערב נבעטו מצפון אפריקה ומהמזרח התיכון
(המקום היחיד שבו האמריקנים עוד מעיזים לבקר זה בישראל ובירדן), כשאזרחי המערב
נהנים מקצת יותר הגנה, אם הם נחטפים במרחבי סוריה. המערב הולך
ודוהה, נכבש בעצמו, וארצות הברית תחת שלטון הבדלן אובמה, היא כבר זיכרון
רחוק. האו”ם כוח צבאי? מה שנשאר ממנו, והוא מבקש לברוח,כל עוד נפשו בו. במציאות
אסלאמיסטית האו”ם הוא אוייב.
המערב פחד אז להיכנס ככוח קולוניאלי ממשי אל המזרח, והכניסה שלו התרחשה רק
אחרי מלחמת העולם הראשונה. גם היום הוא פוחד.
לפני שתמשיכו בקריאת
המאמר: עוד מאמרים מקוריים של ד”ר גיא בכור, שלא מופיעים באתר, ותגובות
החברים, בדף קוראי ג’יפלאנט בפייסבוק. ואיך מצטרפים? למי שהמילה “אהבתי” או “Like”
מודגשת אצלו, מוזמן ללחוץ עליה, ולהצטרף בכך אל המועדון הפייסבוקי המרשים הזה.
8
זיכרונות מרגשים על ח’ליפות אסלאמית. בשנת 1913 עדיין לא בוטלה
הח’ליפות הטורקית-עות’מאנית באופן רשמי (זה יקרה בשנת 1924), אך בפועל היא חדלה
להתקיים. ב- 1926 ניסו מדינות ערביות שזה עתה נולדו להחליט על ח’ליפות חדשה, אך לא
הגיעו להסכמה. מה שמבקשים הסלפים, המרימים ראש בכל המזרח התיכון, זו ח’ליפות חדשה.
לא מדינות לאום ולא שלטון “האחים המוסלמים”, אלא ח’ליפות על כל האיזור, ובעתיד בכל
העולם.
כל
שטח ערבי והסלפים שלו, למשל בשטחי יהודה ושומרון קמה תנועה סלפית המונית בשם
“השחרור” (“תחריר”) הנושאת את דגלי אלקאדה השחורים בערים הפלסטיניות בהפגנות ענק.
הם לא רוצים מדינה פלסטינית, ולא מדינה בכלל, לא גדולה ולא קטנה. הם רוצים ח’ליפות
באיזור כולו. החליפות היא סדר מדיני כולל, “אומת מאמינים” על חורבות מדינות הלאום
הישנות.
זיכרונות הח’ליפות האלה מתייחסים לעבר הרחוק, שהוא אמור להיות העתיד. העבר
הוא העתיד, והעתיד הוא העבר. פטליזם, שלעולם לא יתרחש, מה שעוד יותר מגביר את
הייאוש והבלבול. הזמן המתעתע, הזיכרונות שלא יתגשמו, כל אלה הן אילוזיות, ומשמעות
הדבר שהאיזור שלנו נקלע לממלכת הדמיון המסוכן.
ארדואן? הנשיאות המיוחלת על ידו היא, בעצם, ח’ליפות, מה שאומר
שהקרע בטורקיה ימשיך וידמם.
אסטרטגיה של מרחב מול זמן: המלחמה בסוריה הופכת
בינלאומית
על סנקה, ג’יפלאנט וחידת
הזמן
9
זיכרונות מרוחקים של סדר ויציבות. אלה נעלמו בשנתיים וחצי
האחרונות, והם לא צפויים לחזור, ההיפך: סוריה מתבקעת, עיראק מתפוצצת, לבנון מתפרקת,
טורקיה רותחת, צפון אפריקה מתפרקת, מצרים סוערת, סודאן מתחלקת, תימן הפכה לאיזור
סלפי מסוכן, ותורן של סעודיה, ירדן ומדינות המפרץ הפרסי עוד יגיע. אין עוד משטר
מסודר, אין בתי משפט מתפקדים, משטרה נקייה, או שלטון החוק. האספסוף שולט בכל, פחד,
חיסולי חשבונות ואלימות. בשטחים הערביים שולטת האנרכיה, וזו
מתרחבת מיום ליום. מי עוד זוכר את תואמי תומס פרידמן שהיגגו על דמוקרטיה ערבית,
חופש וחירות. הנשים נעלמו מן המרחב הציבורי, מיעוטים נכחדים, דתות
מטוהרות.
מי טיפש לדבר עכשיו על “הסכמים” בין ישראל לבין השטחים הערביים?
פעם קראנו ליהודה ושומרון “השטחים”. היום המזרח התיכון כולו הפך ל”שטחים”.
במקום שמדינות ערב ישפיעו על “הפלסטינים” להיות מדינה, השפיעו הם על הערבים להיות
“שטחים”. הזמן התהפך.
10
ומה ההבדל הגדול ביותר בין 1913 ל- 2013? אנחנו. לא היינו קיימים אז כישות מדינית,
והאיזור כולו רתח, כפי שהוא רותח גם היום, כאשר אנחנו המקום היציב היחיד, שאינו
מעורב, ואינו רוצה להתערב במחלות סביבו. לא היינו הסיבה אז, וגם היום אנחנו לא
הסיבה. אך במאה השנים המזוייפות שעברו, בנו השתמשו.
העולם הערבי התכווץ מאה שנים אחורה, בעוד שאנחנו מזנקים מאה שנים קדימה,
עוד סיבה מדוע לא יוכל להיות “שלום” עם האיזורים המסוכסכים סביב, משום שהמרחק
בינינו לבינם הולך וגדל. האם מדינה יכולה לעשות שלום עם שטחים לא מזוהים? למזלם של
הערבים המכונים פלסטינים, ישראל מגוננת עליהם, אחרת כבר מזמן היו נטחנים בתוך מיקסר
המערבולת האיזורית.
בעוד אנחנו שואפים קדימה, ולכן הזמן שלנו מהיר
יותר, האיזור המוסלמי סביבנו שואף אחורה, ולכן הזמן שלו הופך איטי. גלגלי הזמן
השונים האלה באופן כל כך דרמטי לא מאפשרים שום
הסכם.
הזמן התכווץ ונסוג, ומעולם לא היה לנו יותר קל להסביר את עצמנו, מול
הזעזועים האדירים שמסביבנו. הערבים איבדו בנו עניין, משום שלכל אחד כבר ברור (חוץ
מכמה אמריקנים) שאנחנו לא היינו סיבה למתח בשנת 1913 ואנחנו כלל לא הסיבה בשנת
2013, ואותם בכירים ערבים שמנסים להטיל זאת עלינו, כמו אסד או נסראללה, נבלמים
בגיחוך איזורי. הם כבר יודעים שעל ישראל לא יוכלו להפיל את כל צרותיהם, כפי שעשו
בעבר.
באופן כמעט מיסטי בכל הנוגע אלינו, השנים התחברו. ב- 1913 לא היינו כלל,
וב- 2013 אנחנו כבר לא רלבנטיים בכל הנוגע למלחמות העולם הערביות, וטוב שכך. זהו
כישוף: ככל שיסתכסכו זה עם זה יותר ויותר, כך צפוי הסכסוך שלנו להיהפך לשולי יותר
ויותר. את מי אנחנו עוד מעניינים בעולם? התקשורת הבינלאומית כבר נדדה
מאיתנו.
ועוד דבר, הלאומיות היחידה שמחזיקה מעמד באיזור הזה, והיא רק
מתחזקת, היא הלאומיות היהודית, כלומר הציונות. בזמן מבחן, היא היחידה שמחזיקה מעמד.
עוד הוכחה שהיא תופעה הבאה ממקום אמיתי, ולא מבוים, כמו הייתר סביבה.
לא
שאנחנו צריכים הוכחה, אך קריסת האחרים היא סוג של הוכחה מבחינתנו, וקודם
כל לעצמנו.
◄כדי
להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי
הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד
היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם –
כ א ן.
◄אני
מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש
אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”,
או –
כ א ן.
◄אם
ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, בדף
הזה, למטה.
