מאת ד”ר גיא בכור
כוח צבאי גדול, הנע בין סמטאות מבוך הקסבה, בקרב השכונות העתיקות של העיר, ונעזר במסוקים המשגרים מלמעלה טילים מדויקים – לא אין מדובר בכוח צה”ל בשכם או בג’נין, אלא בניסיון העכשווי של צבא ארצות הברית “לכבוש מחדש” את הבירה העיראקית בגדאד, ולהשיג תוצאות מוחשיות כנגד הטרור. אך כאן יש הבדל גדול בין התנהלות הצבא האמריקני עד עכשיו, ומעכשיו. לא הצבא האמריקני מבצע את הפעולות הללו, אלא הצבא העיראקי החדש, מחומש על ידי האמריקנים, המסייעים לו מן האוויר, באמצעות מסוקים. והתוצאות? מוצלחות או נוראיות, תלוי מאיזה צד מביטים על כך. ביומיים האחרונים חוסלו כ-80 מחומשים בשכונות “רחוב חיפה”, שבמרכז בגדאד, ועשרות רבות נעצרו. הם כבר לא נעצרים לבתי הכלא המסודרים של הצבא האמריקני. הם מובלים לבתי כלא עיראקיים, והמבין יבין. האם לא כתבתי כבר באתר שלנו שביום שהעיראקים יתחילו לבצע את המלאכה, הטרור יוכה?
כיצד פועלים האמריקנים? הם יוצאים מן “האיזור הירוק”, דהיינו האיזור המאובטח ביותר בבירה, שם שוכנים משרדי הממשלה והשגרירויות האמריקנית והבריטית בעיר, אל האיזור הסמוך, הוא איזור “רחוב חיפה”. מטהרים אותו, מרחיבים בכך את “האיזור הירוק”, וממשיכים הלאה. ויש שוני נוסף: האמריקנים והצבא העיראקי הסירו את הכפפות.
על פי הודעת ההנהגה הסונית הדתית מדובר ב”השמדה וחיסול”. “בתים נהרסים על ראשי יושביהם, מוטל מצור כולל על שכונות שלימות, אנשים אינם מפונים לבתי החולים, וריח המתים מתחיל להצחין, שכן אין מי שיפנה אותם”. גם אם ניקח בחשבון שיש כאן הגזמה, ברור שהמדיניות האמריקנית שונה. הם לא מבצעים את המעשים בעצמם, אלא מעבירים זאת לעיראקים, ולכן אינם נושאים באחריות. אין גם צורך לעמוד בנורמות של זכויות אדם, כי האחריות היא כאמור של ממשלת עיראק החדשה.
הפעילות הזו מעלה את שאלת האחריות השילוחית, כפי שאירע בסברה ושתילה, כאשר ועדת כאהן קבעה כי לישראל היתה אחריות שילוחית לרצח שבוצע בידי צד ערבי, דהיינו הפלנגות, אך זו שאלה שהאמריקנים יצטרכו לדון בה.
מבחינתנו, מעניינות כמה נקודות אחרות. קודם כל, האמריקנים מתמודדים עם אותו “מגן אנושי”, כפי שאנחנו מתמודדים בשטחים ובלבנון. בבגדאד מדובר באוכלוסיה סונית, המעניקה מגן לטרור הג’יהאדיסטי הסוני, ואולי אפילו לאלקעדה. האמריקנים אינם פועלים כמו ישראל, בזהירות של “חומת מגן” או הפינוי של מלחמת לבנון האחרונה, אלא פשוט הורסים ומפילים בתים, בלי התראה. כולנו בודאי מבינים כיצד העולם היה מגיב לו אנו היינו עושים כן, אך פרשת רחוב חיפה היא תקדים, שחשוב ללמוד אותו, ואולי גם להשתמש בו בעתיד כטיעון השוואתי, בפורומים בינלאומיים.
האמריקנים הבינו, וזה לקח להם כמה שנים, שבקרב לכיבוש עיראק כולה, קרב של מטוסים וטנקים, הם ניצחו ללא בעיה מיוחדת. אלא שרק אז התחילה מבחינתם המלחמה, נגד טרור חמקמק המסתתר מאחורי אזרחים, שלא תמיד הם תמימים. זהו טרור אכזרי, קטלני, המשנה את כללי המלחמה. רק עכשיו מתחילים האמריקנים לפעול בשיטות גרילה, באמצעות סוכנים מקומיים, ובשיטות אכזריות. כבר היום הודיעה ממשלת עיראק כי הקרב על רחוב חיפה הינו התראה והרתעה: מהיכן שיגיע מהיום טרור, האיזור כולו ישלם, כמו רחוב חיפה. במילים אחרות האמריקנים והעיראקים עברו לשיטה המקובלת בעולם הערבי: של יראו ויראו. המופת של רחוב חיפה אמור מעתה לעשות את העבודה, ואין צורך לכבוש כל שכונה ושכונה. כבר כתבתי בעבר על הדילמות של יצירת הרתעה.