[face-book-like]
מאת ד”ר גיא בכור
הקיסרות האוסטרית כבר לא היתה בשיאה הצבאי, ושר החוץ שלה, הנסיך קלמנס מטרניך (1773-1858) ידע זאת, ולכן נקט במה שניתן לכנות “טקטיקת מרכז הכובד”. מטרניך היה שר החוץ האוסטרי בתקופת נפוליון וגם אחר כך, והוא שמר את אוסטריה כמרכז הכוח האירופי, כנקודת החיבור והתיווך בין הכוחות השונים. אוסטריה היתה ממילא ממוקמת במרכז אירופה, ולכן נגישה וחשובה לכל בעלי הכוח – הצרפתים, הבריטים, הפרוסים והרוסים. השיטה הזו, להיות קרוב אל כולם, סוג של מתווך שכולם זקוקים לו, מעניקה כוח גדול. מטרניך הקפיד גם שלא להתחייב לשום צד, משום שברגע שהתחייבת, איבדת מכוחך. זו הסיבה שהוא סירב להצטרף לברית עם נפוליון, אך ידע יפה לקשור אותו אליו, בכך שדאג שהקיסר הצרפתי יתחתן עם משפחת המלוכה האוסטרית. הוא התחתן עם מארי לואיז, בתו של קיסר אוסטריה.
מי שנוקט באותה טקטיקה של “מרכז הכובד” הוא הפעם ולדימיר פוטין, נשיא רוסיה המודרנית.
במפגן הכוח הימי הגדול ביותר מאז נפלה האימפריה הסובייטית לפני מעל לשני עשורים, נמצאות 11 ספינות מלחמה רוסיות בדרכן אל חופי סוריה, או אל מול חופיה. העולם כולו עוקב אחר המשט המופגן הזה, והרוסים לא עושים דבר כדי להסתיר אותו, ההיפך. בכל נמל ממנו יוצאות אניות המשט יש דיווחים טלוויזיוניים וצילומים. אניות המלחמה יוצאות בו זמנית מבסיסי הצי הרוסי בים השחור, הארקטי והבלטי, בכיוון סוריה. זוהי ההתערבות הצבאית הדרמטית היחידה עד כה במערבולת האכזרית בסוריה, והיא תומכת בנשיא בשאר אלאסד דווקא.
משחתת אחת, Smetlivy יצאה מן הים השחור, וכבר הגיעה אל נמל טרטוס לפי כמה דיווחים או שהיא אמורה להגיע לשם ממש בשעות הקרובות. הנחתות הכבדות Nikolai Filchenkov ו- Tsezar Kunikov יצאו גם הן מן הבסיסים בים השחור (השנייה השתתפה במלחמה האחרונה בגאורגיה, בשנת 2008), אך לא ברור מן הדיווחים המקוטעים האם גם הן יעגנו בנמלך טרטוס או רק יחנו מול חופי סוריה. Admiral Chabanenko, משחתת מתקדמת, ושלוש נחתות, שעליהם מאות נחתים רוסים, וכעשרה טנקים על כל אחת, Alexander Otrakovsky, Georgy Pobedonosets, Kondopoga, יצאו מן הבסיס של חיל הים הרוסי בים הארקטי, בסיס מורמנסק, וכל הארבע האלה יעגנו בנמל טרטוס, והחיילים שלהן אמורים לרדת ולהישאר בסוריה. אין בידיי לפי שעה דיווחים על ספינות המלחמה הרוסיות האחרות, שיצאו מן הם הבלטי. כפי שציין האתר בעבר, בין סוף שנת 2011 לתחילת 2012 שהתה מול חופי סוריה נושאת המטוסים הגדולה (והיחידה) של הצי הרוסי, ספינת הדגל “אדמירל קוזנצוב”.
מה המטרה של כל המשט האדיר הזה? האם רק לשמור על נמל טרטוס, שמשמש כנמל אסטרטגי ויחיד של הצי הרוסי באיזור הים התיכון? לכאורה כן. המפקד (החדש, מאז מאי 2012) של הצי הרוסי, האדמירל ויקטור צ’ירקוב, אמר לאחרונה: “טרטוס קריטי עבורנו, הוא מבצעי, וימשיך להיות מבצעי“, ואכן, לכאורה באים הרוסים לסוריה כדי להגן על הנמל הפרטי שבנו עבור הצי שלהם, מה גם שבשנה שעברה איבדו את הנמל השני שלהם בים התיכון, זה של טריפולי שבלוב. אך זה הרבה מעבר לכך.
סיבה נוספת היא, כמובן, להגן על משטרו של בשר אלאסד, וכדי לבלום כל רעיון להפלת בשאר, כפי שאירע בידי נאט”ו בלוב נגד מועמר קדאפי. ישנן הערכות, שמטרת הצי הרוסי היא לשהות בסוריה ומול חופי סוריה לפחות עד הסתיו, בכך לאפשר לאסד להמשיך ולטבוח באופוזיציה מולו, עד שהאופוזיציה הזו תתרצה, ותבין שסוריה לא תהיה לוב. זו ההערכה והתקווה של רוסיה, לקיים במקרה זה את שיחות ההסדר בין המורדים לבין נציגי משטר של אסד. ואכן המסר הוא הרתעתי באופן מובהק, לא לאפשר לשום התקפה חיצונית להתרחש על סוריה. אך זה עדיין הרבה מעבר לכך.
במפגן הכוח המופגן הזה אין רוסיה מבקשת להחזיר לעצמה את תהילת העבר של האימפריה הסובייטית והמלחמה הקרה. היא יודעת שזה בלתי אפשרי, כפי שמטרניך ידע זאת לגבי אוסטריה. היא מבקשת לשריין לעצמה את תפקיד האיש שבאמצע, שאי אפשר בלעדיו, והיא גם מצליחה. סוריה היא הזירה דרכה היא מבקשת, ומצליחה, להשיג לעצמה את ההשפעה הזו. את המלחמה שלו מנהל פוטין על גבי אסד. עוזר לו, ובכך נעזר על ידו.
עוצמת המשט הרוסי היא עוצמה פוליטית, יותר מאשר צבאית; תודעתית יותר מאשר פונקציונאלית, המבקשת לשרטט את מוקדי הכוח החדשים של העולם. עם כל מהפיכת האינפורמציה והאינטרנט, דווקא חזרנו אל הימים שבהם בונים ומחלישים מעצמות באמצעות ציים ימיים. כך בונה רוסיה צי מול סוריה, בעוד ארצות הברית מעצבת כוח ימי שלה מול חופי איראן. שני הציים מודעים זה לזה, למרות שאינם נפגשים. האם ארצות הברית ורוסיה נלחמות ביניהן באמצעות הזזת כוחות מול איראן וסוריה?
(תמונה: אימג’בנק, סוכנות הידיעות הצרפתית סי”ץ)
◄הרצאה של ד”ר גיא בכור באירוע העסקי שלך?
ומי נמצא מסביב למרכז הכובד של פוטין?
ארצות הברית – חייבת להתחשב ברוסיה, גם בנוגע לאיראן ולסנקציות נגדה, וגם בנוגע לסוריה. ממשל אובמה כה חלש, וכה לא מורגש במזרח התיכון, שרוסיה נכנסה לנעליו ההיסטוריות של ארצות הברית כברוקר, מה גם שיש לה קשרים טובים עם כל הצדדים לסכסוכים האיזוריים החדשים. וושינגטון נוזפת ברוסיה, אך מכבדת אותה, משום שממשל אובמה מעריץ כוח. ופוטין, הוא שומר על קשרים טובים עם אובמה, ובמקביל עוקף אותו. ארצות הברית לא יכולה בלי רוסיה, היא זקוקה לה, אך גם ארצות הברית לא תרשה לעצמה לתקוף צבאית את רוסיה וצבאה. היחס של וושינגטון כלפי רוסיה הוא של תלות תוך התנגדות.
בשאר אלאסד – חייב את פוטין, הוא המשענת הכמעט יחידה שלו, ולמרות ההצהרות הפומביות, בכוונת רוסיה להמשיך ולמכור לו נשק מתקדם, בנוסף למטרית החיפוי שהיא מעניקה לו.
המורדים בסוריה – שתי משלחות של מורדים כבר ביקרו לאחרונה במוסקווה, כל אחת, אגב, מתנגדת לרעותה, עוד סימפטום מדוע האופוזיציה הזו הולכת לאיבוד. שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, נפגש עם המשלחות, ונזף בהן מדוע הן לא מתאחדות, ומדוע הן לא פותחות ב”דיאלוג” עם המשטר, קרי עם בשאר אלאסד. המורדים יודעים שרוסיה מחזיקה את בשאר בחיים, ולמרות זאת הם מגיעים למוסקווה. רוסיה היא הפתרון מבחינתם, אולי היחיד, אך היא גם הבעיה. תלות, תוך התנגדות.
האם יעזו המורדים לפגוע בחיילים רוסים, שיתכן ויוצבו עכשיו בסוריה? ספק רב, שכן אם כך יעשו, ינחת עליהם זעם רוסי גדול. האם יעזו לפגוע באניות מלחמה רוסיות? קשה תהיה הנקמה על כך, והם יודעים זאת. החיילים הרוסים ישמשו כבטוחה של בשאר בשטח סוריה, אמצעי מתווך כביכול, שנועד בעצם להעצים את הצורך שיש לעולם כולו בכוח הצבאי של רוסיה; “מרוסיה, באהבה”.
אחד משיאי השפעתו של מטרניך היתה ועידת וינה (1814-1815), שבה נציגי המעצמות האירופיות נפגשו אצלו, בוינה, לדון בעתיד אירופה שלאחר נפוליון. בעורמתו הפך מטרניך לציר, עליו נעו המעצמות, בבריתות החשאיות והפומביות שהחלו לכרות בינן לבין עצמן. כך שוב הפכה אוסטריה לגדולה מממדיה האמיתיים. מאוחר יותר, היא הפכה להיות האימפריה האוסטרו-הונגרית. בוידאו אנו רואים את הקיסר האוסטרו-הונגרי הגדול פראנץ יוזף (האיש המבוגר עם הזקן, אהוב היהודים), שגם מת בשנת הוידאו הנדיר, 1916, ואת יורשו הצעיר, הקיסר קארל הראשון, שעלה לשלטון באותה שנה, אך מלך רק שנתיים, שכן בעקבות מלחמת העולם הראשונה, האימפריה הזו התפרקה לחלוטין. קארל היה לשליט האחרון של האימפריה. ברקע – ההימנון של המלוכה האוסטרית (התקבל בשנת 1797), שהפך גם להימנון האימפריה האוסטרו-הונגרית, עד לפירוקה.
הנסיך מטרניך פעל בתנאי חולשה, אך דווקא החולשה הזו הביאה לו ולמדינתו כוח רב. זוהי אסטרטגית “מרכז הכובד”. אוסטריה לא היתה הכובד, היא רק היתה במרכז שלו, וידעה לנכס אותו לעצמה.
נאט”ו – האם הברית הצבאית הזו, שנואת נפשה של רוסיה, יכולה להרשות לעצמה עכשיו לתקוף את בשאר צבאית בסוריה? הרי תהיה זו הכרזת מלחמה גם על רוסיה. ועדיין נאט”ו שומרת על יחסים של התקרבות אל פוטין. הרוסים אינם פוחדים מנאט”ו, שכן הם יודעים שהוא מורכב ממפקדה מאוחדת עם רצונות שונים והרבה תככים. איך אמר נפוליון: “תנו לי להלחם בבעלי ברית”, בראותו אותם כבעלי אינטרסים שונים, ולכן חלשים.
טורקיה – רק לפני כשבועיים הפילו הסורים מטוס פנטום טורקי, הם היו מודעים לחלוטין שזהו מטוס טורקי, והוא הופל באמצעות טיל מתוצרת רוסית. איך מבינים שהסורים (בניגוד לשקרים שלהם) ידעו מה הם עושים? הרוסים התגאו בכך, שהטילים שלהם עובדים ויעילים, והם הדליפו שיועצים שלהם היו בסוד ההתקפה, והיועצים ידעו טוב מאוד את מי הם תוקפים. ראש הממשלה הטורקי ארדואן ידוע כחמום מוח, ובכל זאת הוא נזהר. עימות שלו נגד בשאר יכול להיות גם עימות נגד הרוסים. חלק מן המשט הרוסי הזה עבר דרך שטחה הימי של טורקיה, ללא הפרעה.
ישראל – גם עם ישראל, עוד כוח ימי וצבאי חשוב איזור, שומר פוטין על יחסים אינטימיים. ישראל זקוקה לו, לא למכור כלי נשק מתקדמים במיוחד לאיראנים, או לפקח בנושאים רגישים על בשאר. רק עכשיו היה בארץ, בשיחות אינטימיות שלא היו כמותן עם הצמרת שלנו. שוב אותה תופעה, ישראל ביקורתית כלפי רוסיה, אך גם זקוקה לה. תלות תוך התנגדות.
לפני שתמשיכו בקריאת המאמר: האם תמליצו על המאמר, ועל מועדון קוראי ג’יפלאנט, על-גבי הפרופילים שלכם בפייסבוק? למי שהמילה “אהבתי” או “like” מודגשת אצלו, מוזמן ללחוץ עליה, ולהצטרף בכך אל המועדון הפייסבוקי המרשים הזה.
◄הדרך הטובה ביותר לדעת על מאמרים חדשים באתר היא לקבל ממני התראה, ישירות אל המייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים. הרישום נעשה כאן. (את האותיות בלועזית, לצורך אבטחה, הכניסו שם כאותיות קטנות)
כשחושבים על כך, רוסיה היא הגורם היחיד כיום שיש לו קשרים עם כל הגורמים המעורבים בסכסוך בסוריה, ולכן פוטין הצליח להשיג את מעמד האיש שבאמצע שהוא חתר אליו. בכך הוא צובר כוח רב, שמעצים את רצונו להחזיר את רוסיה אל מרכז העניינים. לא עוד כמעצמה של מלחמה קרה, אלא ככוח מתוחכם הרבה יותר, שאי אפשר בלעדיו. לא כוח שמתעמתים איתו, אלא כוח שזקוקים לו, וזהו כוח עוד יותר גדול. ככל שזקוקים למישהו יותר, כך מתעצם כוחו, וראינו זאת כבר במאמר קודם של האתר. כוח הצורך עשוי להיות רב יותר מכוח הבלימה.
האם אתם חושבים שפוטין חרד לתדמית הבינלאומית שלו, בעקבות משט 11 ספינות הקרב? נהפוך הוא. הוא יודע שהאינטרסים הקרים הם ששולטים בעולם, וההוכחה היא כמובן סוריה. מעל 17,000 אזרחים נטבחו מאז השנה שעברה, אבל איש אינו מתערב לטובתם. נשכחו אמנות זכויות האדם, נעלמו ארגוני זכויות האדם, שבכל הנוגע לישראל אין צרחנים מהם בעולם. במשחק הכוח, נשארו עכשיו בסוריה רק האינטרסים הקרים.
ככל שהוא יופיע כנחוש יותר להגן על בעלי הברית שלו בסוריה, כך צובר פוטין דווקא אהדה בקרב מדינות רבות, שמעריכות את המסירות, הדבקות במטרה והנכונות שלו להקרבה. זה מוצא חן בעיניהן, והן נמשכות אל הכוח שהוא משדר, בעידן של רפיון מערבי בולט. מי יודע, גם הן עשויות לפנות אליו בעתיד, ולהצטרף גם הן אל מעגלי הכוח, הסובבים סביב הציר הרוסי.
◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן.
◄אני מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”,
או – כ א ן.
◄אם ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, בדף הזה, למטה.
◄למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת –
כ א ן.
[face-book-like]
