מאת ד”ר גיא בכור
“האדם קיים רק אם הוא מתנגד”, גאורג וילהלם פרידריך הגל, (1770-1831)
לאורך יום שידורים מלא ישראל לא הפנתה ולו פעם אחת אצבע מאשימה על הסתבכותה לאשמה האמיתית, ממשלת תורכיה והעומד בראשה, האנטישמי טייפ ארדואן. זוהי שגיאה אסטרטגית. הוא יזם, והוא נהנה ממצוקתנו.
המילה enemy, אוייב באנגלית, באה מן המילה הלטינית inimicus, דהיינו “לא חבר”. המטרה שלנו היא להרחיב את המשמעות של האוייב, ולהכניס לתוכה את אלה שפועלים נגדנו, גם מאחורי הקלעים. אם נזהה מיהו האויב, ייפתחו לנו מרחב תמרון ואנרגיה חדשה, כשם שהצדדים המנוגדים במגנט יוצרים תנועה. יותר מכך, אפשר אפילו להתחיל לעבוד על הפיכת האוייב הזה לידיד. אוייבים מביאים עימם אילו מתנות, למשל יוצרים מוטיבציה, וממקדים את החשיבה שלנו.
אך לא משנה מה נעשה, אסור לנו עוד להיות הקורבן הנאיווי, שמגיב כל הזמן. אנחנו יכולים לשבת ולזהות את הסימנים כל העת, אך אנחנו גם יכולים להתחיל לפעול כדי לגלות מיהם האוייבים שלנו. היינו צריכים לעשות את זה מזמן לגבי ארדואן, אך עדיין לא מאוחר מידי.
“ארדואן הוא לא תורכיה“, מנחמים את עצמם בישראל, “יש ארדואן ויש תורכיה”, שמעתי פרשנים אומרים, “העיקר שהעסקים פורחים”, מציינים הסוחרים, “והנשק הישראלי זורם לתורכיה”, מוסיפים סוחרי הנשק. “זה הכיבוש שלנו”, מאשימים אחרים את עצמם, “אם יהיה משא ומתן עם סוריה/חמאס/אבו מאזן, אז ארדואן יהיה ידידותי, והכל יחזור להיות כמו שהיה”, מתנחמים בישראל. “הצבא זה לא ארדואן”, תורמים אחרים.
אז זהו שלא. אל תהיו נאיביים. יש אנשים ששום פשרה לא תעבוד איתם, וארדואן הוא אחד מאלה, בכל הנוגע לישראל. הוא את החלטה שלו לגבינו כבר קיבל. הגישה הגלותית הישראלית מביאה את מנהיגינו להאשים את חמאס, אך שום מילת ביקורת נגד מי שעמד מאחורי הפיאסקו הזה, ממשלת תורכיה. עוד מקווים אצלנו שזה יחלוף. בכל זאת, אומרים אצלנו, מדובר על סחר הדדי של יותר ממליארד וחצי דולר בשנה.
לצערי, זה נגמר, וראש הממשלה התורכי, איש “האחים המוסלמים” באופיו, שחמאס הוא ארגון תאום למיפלגתו, האיש החזק בתורכיה, הצליח לדרדר את יחסי שתי המדינות לכמעט עימות צבאי. אם זה היה תלוי בו, תורכיה היתה מכריזה מלחמה על ישראל, עד כדי כך איבתו גדולה לישראל, אך עוד לא הגענו לכך, יש עוד עתיד לפנינו.
במשבר הזה התגובה התורכית היא עדיין לא חמורה במיוחד: בעיקר הבכת ישראל בגופים בינלאומיים, בידודה, החזרת שגריר והקפאת תרגילים צבאיים משותפים. אך רוח הדברים היא קשה וההסתה עמוקה. ברחובות איסטנבול קוראים ההמונים למלחמה נגד ישראל, ומה שהיה לא יחזור עוד.
לא רק שארדואן יזם את המסע האלים לשבירת המצור על עזה, הוא גם קוטף עכשיו את פירותיו, כמובן למטרותיו הפנימיות. לדוגמה: לאחר שמפלגתו ירדה למקום השני בפופולאריות, הוא הצליח עכשיו לרתום את שני מנהיגי האופוזיציה הראשית, מאחוריו, בתמיכה בממשלתו. שניהם תקפו אתמול במילים חריפות את ישראל, לא לפגר אחרי נותני הטון, ארדואן ואנשיו.
אך הרווח שלו גדול עוד יותר, והוא איזורי. במשט הזה ובניהול המשבר עם ישראל הוא רותם מאחוריו את הערבים, מישטרים וחברות, כמוהו כסדאם חוסין החדש, שבהתרסה נגד ישראל הפך למנהיג הערבים, לפחות בעיני עצמו. מעולם בהיסטוריה המודרנית לא הנהיג תורכי את העולם הערבי, וזה מתרחש עכשיו, למגינת ליבם של המשטרים סביבנו, שאינם מסתירים את חמיצותם לנוכח הצלחת יוזמת המשט שלו. כמה מרתק – מי שמגדיר היום את המזרח התיכון אינו ערבי כלל. אילו האיראנים, התורכים והישראלים.
בתחילה התחיל ארדואן כמעין מתווך בין ישראל לערבים, וכשזה נכשל עבר לטקטיקת ההתקפה נגד ישראל. עכשיו עבר לעימות ברור, ואנחנו עדיין שותקים, עיוורים למתרחש סביבנו.
אותו תהליך שאירע לנו עם איראן של 1979, מתרחש עכשיו עם תורכיה, וזה כלל לא קשור בנו: מבעלת ברית אסטרטגית, הופכת תורכיה לאויבת, שרק מחפשת הזדמנויות להתעמת עם ישראל. בדיוק כמו עם איראן, ישראל היתה ספק צבאי ראשי של טהראן, ועכשיו של תורכיה. גרוע מכך, התורכים יודעים הרבה מן הסודות הצבאיים שלנו, את שיטות הפעולה שלנו, ואת המתקנים הצבאיים שלנו. כל הידע הזה הינו מתנה חינם לאויבים החדשים, שבהחלט עלולים להעבירו למדינות כמו סוריה ואיראן. זהו תרחיש שמחייב את ישראל לעצור מייד ובעצמה את שיתוף הפעולה הצבאי עם תורכיה, או לפחות את זה הרגיש.
לישראל אין ברירה אלא לחשוף את ארדואן כאויב שלה, שכן הוא שורש הבעיה, שאפילו בשאר אלאסד ציין שהוא מגזים בהתבטאויותיו נגד ישראל, “ובכך מאבד את מעמדו כמתווך אפשרי”. רק עימות חזיתי וישיר יבהיר מי יזם את האלימות נגד חיל הים, את המשט, את הביטויים הקשים, את ההסתה ברחובות בתורכיה נגד ישראל, ומי זה המדרדר את איזור שלנו לעבר מלחמה.
חשיפת ארדואן, המסית נגד ישראל בשיטתיות, הפועל נגד יחסי ישראל-תורכיה, מצריכה אומץ. אנחנו רגילים להיות נחמדים, הוגנים וישרים, ונמשיך להיות כאלה. אך יש צורך גם להתייצב בפני האוייבים, אפילו אם משלמים מחירים. ברגע שזיהיתם את מקור הצרות, הדברים נראים פשוטים יותר. באגדת גן העדן הזה של “הכל כלול”, יש שדים ורוחות ((Nox Arcana.
הגיע הזמן למדיניות חדשה ולא מגמגמת כלפי ממשלת ארדואן, המשטה בנו כרצונה. אילו הצעדים הנדרשים מישראל, עוד לפני המשבר, ובוודאי מייד לאחריו:
1. חשיפת ארדואן כאויב של ישראל, בעל תפקיד שלילי במזרח התיכון כולו. הגיע הזמן לקרוע את המסיכה מעליו ומעל הפרובוקציות שלו. פתאום המשט, עזה ומתקפות הרוגז שלו נראים אחרת לגמרי. הוא יזם את העימות, היה מעוניין בו, ואחר כך בוכה עליו.
2. הטלת האחריות על תורכיה לפרובוקציה הימית, ודרישת פיצוי. ללא המשלוח התורכי כל זה לא היה קורה.
3. הודעה ישראלית על הפסקת פרויקטים צבאיים משותפים, בעיקר הרגישים שבהם. הסיבה: אנחנו לא סומכים עליכם, וככל שמוקדם יותר, כך טוב יותר.
4. קריאה ליהודי תורכיה, שנמצאים במצב בלתי אפשרי, לעלות מיידית לישראל. תורכיה הפכה למדינה שקיום יהודי בה הופך לבלתי אפשרי, כמו מרבית מדינות ערב. הנקודה היהודית גם מביכה את ארדואן, כמי שלא מגן על אזרחי ארצו.
רק מדיניות אקטיבית שכזו תביא את תורכיה לעצור ולהרהר לאן היא הולכת; שהיא תשלם מחירים במערב על מדיניותה המסכסכת. העובדה שגם היום היא אינה משלמת שום מחיר ביחסים עם ישראל היא אסון. אם לא נעשה כן ההצקות והפרובוקציות מצד תורכיה רק ילכו ויחריפו, כמובן תחת מסיכה. אין ברירה, מי שרוצה לעצור את האש, חייב להתייצב מולה. מי שימשיך לגמגם ולהסס – ימחץ. האדם קיים רק אם הוא מתנגד.
למבקשים לחדש את המנוי, קיימת אפשרות פשוטה לעשות זאת. איפה? בכפתור שבפתח כל מאמר סגור: “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”. אפשר לחדש את המנוי גם כאן.
