אחד המאמרים הקשים שלנו, אך בלעדיו הקריסה האישית והחברתית בארה”ב היא מובטחת. האם ארה”ב היא מדינה של מכורים לסמים, ומה זה מעולל למוחם של צעירים? מספרים. על חורבן “החלום האמריקאי”, על החדרת הסמים מחוץ לארה”ב, על מזימות סין (מלחמת אופיום הפוכה?), ומה קורה בגבולות ישראל? האם חיזבאללה מנסה להציף את ישראל בסמים, ומה זה “קפטגון”? מראות מהשטח האמריקאי, כולל בנו של הנשיא, האנטר ביידן (וידאו). ומהי הנוסחה האישית שלי לבריאות הגוף ולמראה צעיר, כבר הרבה שנים?
מאת ד”ר גיא בכור
1
המספרים המחרידים אך היבשים, מה הם אומרים?
לפני שנפתח בתיאור המצב בשטח והסיבות, כמה נתונים אמריקאיים: 23 מיליון איש בארה”ב מכורים לסמים ו/או לאלכוהול, רק 1 מכל עשרה מקבל טיפול, כיוון שהם לא יכולים להרשות לעצמם את ביטוח הבריאות, או שהביטוח לא מכסה התמכרויות קיימות בתנאי הפוליסה.
בארצות הברית מתים 100,000 איש משימוש ייתר בסמים כל שנה, ולזה יש להוסיף עשרות אלפים שנדרסים בשעה שהם מסוממים, שנהרגים בצורות משונות, או שהם מתים ממחלות אחרות, בשל היותם חסרי בית. מאז שנת 2000 מתו בארה”ב 700,000 איש ממנת יתר (נכון ללפני שנתיים), וכיום המספר מתקרב למיליון הראשון. רבים מן המתים הם צעירים.
יותר מ- 32 מיליון אמריקאים מעל גיל 12 הם צרכני סמים אסורים, כעשרה אחוז מן האוכלוסיה. יותר מ- 53 מיליון אמריקאיים מעל גיל 12 ניסו סמים לא חוקיים, או שעשו שימוש לרעה במרשמים רפואיים. 70% מצרכני הסמים, שהחלו לצרוך מעל גיל 13 פיתחו תפקוד לקוי כשהגיעו לגיל 20.
בארצות הברית יש בעיית סמים קשה, ואין שום טיפול ממלכתי כולל לבעיה, גם כיוון שאין שם מוסדות כלל לאומיים כמו אצלנו (“קופות החולים”). חלק משמעותי מן המכורים הם מה שנקרא “בני טובים”, חלקם בעלי השכלה תיכונית, תואר ראשון, וגם שני. כלומר- ההתמכרות אינה בלעדית לשכבות הנמוכות של החברה, והיא אינה יודעת גבולות.
יוני 2022, רחובות מרכז העיר פילדלפיה, ודווקא את אלה אנו מציגים , משום שזו ארצות הברית: בשנת 1776 הוכרזה בפילדלפיה הצהרת העצמאות של ארצות הברית, ובשנת 1787 אושרה בעיר החוקה האמריקאית. אז, מדובר היה באומה גאה ועשירה, בשורת האל לאנושות; והיום, כאן לפניכם, מכת האל לאנושות.
נשמות גאות ומאושרות מול נשמות אבודות.
2
מה הסמים מעוללים למוח הצעיר?
כיצד זה שאחוז גבוה מן המכורים לסמים הם צעירים בגילאי העשרה ועד 30? משום שהמוח מתבגר ומתעצב בין שנות הנעורים עד לערך גיל 23, והשפעתם של סמים למיניהם חודרת למוח, ומשנה אותו יחד עם התבגרותו. ההשפעה פחות דרמטית על מי שהמוח שלו כבר התעצב (אם כי היא כמובן קיימת) אך לגבי צעירות וצעירים ההשפעה עלולה להיות הרסנית. הסם החיצוני חודר למוח, מתפתח יחד איתו, ומשנה אותו. כיוון שמדובר בהרבה מקרים בסמים שגם נקנו באופן לא חוקי, מדובר גם בחומרים מסוכנים ולא ידועים המעורבבים שם, ובכמויות שאין עליהן שליטה.
הסמים הלא חוקיים המקובלים בארצות הברית הם קודם כל מריחואנה, שהיא אסורה ברמה פדראלית, למרות שיש מדינות שמתירות אותה, קוקאין, אקסטזי, LSD, מתאמפטמין (סם פסיכוטי ממריץ), הרואין, אופיום, וסמים סינטטיים חדשים שהמאפיה מייצרת, ומציפה את השוק בהם כל הזמן.
הסם שהתפשט למיליוני משתמשים והוא הופך אותם לזומבים, מתים חיים, הוא פנטניל, במקור חומר הרגעה לסוסים, שמתמכרים אליו מיידית, ואין מוצא עד המוות. הסם הזה מחסל את צעירי ארה”ב.
מחקרים מראים שאפילו מה שנקרא “סמים קלים”, כמו מריחואנה, חשיש, אינם קלים כלל לגבי בני נוער עד לגיל 25, משום שהם משנים את מוחם תוך כדי גדילתו, והתהליך הזה ישפיע על התפקוד הגופני והנפשי שלהם במשך כל ימי חייהם, גם עשרות שנים אחרי הפסקת הצריכה, אם זו אכן תיפסק. זה יגיע עד כדי דיכאון, חרדות, וצרות נוספות. בשנים האחרונות גם בישראל מתארים את המריחואנה כעניין של “כיף” ו”קל”, וצעירים רבים מתפתים ומתמכרים, למרות שהם בטוחים שאינם מכורים. בארצות הברית זו מגיפת מדינה, לא פחות חמורה מהקורונה, אם לא יותר. בקורונה עסקו כולם, אך בארה”ב הסמים זה נושא שטוב לטאטא אל מתחת לשטיח. עדיף לא לדעת.
3
חורבן אישי וחורבן חברתי סביבתי:
הסמים נגישים לצעירים בכל רבדי החברה, עד להתמכרות, וזו מהירה מאוד אצל צעירים, בשל מבנה המוח שלהם. זה מחייב כסף, שכן המוח דורש את מנת ה”היי” שלו, ובשלב מסויים הכסף נגמר . מכאן הנפילה לרחוב מהירה בארה”ב, וכיוון שיש חובה להשיג את הכסף, כל האמצעים כשרים, כולל זנות כעניין מובן מאליו, ופשיעה פלילית בכל הרמות. המכור מתנתק ברוב המקרים מהסביבה החברתית הקודמת שלו, ממסלולי הקידום, ההכנסה, ההשכלה, ומעגלי הבטחון האישיים, ונזרק לרחוב בקהילה חדשה של מסוממים אחרים, שמדרדרים אותו עוד יותר.
כיוון שמדובר במיליוני אנשים, זה גורר חורבן גם ברמה האורבנית הסביבתית הכוללת: הביטו בסרטון למעלה של מרכז העיר פילדלפיה, רוב החנויות כבר סגורות, שכן אין מי שיקנה. ככל שיש ברחובות יותר מכורים וחסרי בית, החזקים כבר ברחו למקומות אחרים, ברוב המקרים לפרברים, אין צורך בכל החנויות האלה, והן נסגרות. כיוון שכך, רמת השירותים העירוניים נופלת, כי אין מי שישלם ארנונה, וזהו מעגל קסמים של יאוש. הקורונה הוסיפה למצוקות החברתיות, ולכן להתמכרות, וזו תופעת לוואי של המגיפה העולמית, שאף אחד אינו מדבר עליה.
מצוקות אישיות וחברתיות מובילות לסמים, והסמים מעצימים את המצוקות האישיות, בבחינת “תהום אל תהום קורא” (abyssus abyssum invocat, מתוך תהילים מ”ב ח’). איך אפשר להפוך את הכיוון?
4
נקמת הפרוגרסיביות?
איך יכול להיות שכל כך הרבה צעירים נופלים למלכודת הסמים, הרי מדובר במיליונים רבים בארצות הברית. התשובה שאנו מציעים, ובהחלט מאמינים בכך, היא: חיסול המיסגרות.
כפי שלמדנו מגידול ילדינו, ילדים חייבים מסגרת וגבולות, והרבה פעמים התנהגות פרועה שלהם היא, בפועל, כמיהה להצבת גבולות. הפרוגרסיביות נלחמה במשך עשרות שנים במסגרות שהגדירו את ארצות הברית: הדת, שתמיד היתה מרכיב מרכזי וכמעט בלעדי שם; המשפחה; הלאום; הקפיטליזם; ושמחת החיים. כל אלה כבר נחרבו, כאשר הדת מתוארת כעניין רגרסיבי מפגר שיש לחסלו סופית; האידיאל הפרוגרסיבי הוא חיים לבד, ללא משפחה, וכמובן עם מעט ילדים ככל האפשר. אהבת ארצך מוגדרת כפאשיזם מסוכן; הקפיטליזם הוא תמיד “חזירי”; ושמחת חיים היא עניין מגונה, לאור העובדה שיש כל כך הרבה מסכנים ועניים בעולם. מי ששמח- הוא כבר אשם חברתי, ומי שהוא בדיכאון- הוא קורבן של החברה; “מוחלש”.
ואם אין מסגרת לצעירים, למה הם ישאפו? אדם חייב גם משהו למרוד נגדו, אך אם יש לו חירות מוחלטת, ריק מוחלט, במה הוא ימרוד? אדם חייב משמעות, ואם אין בכלל שום משמעות, לאן הוא יצוף? פעם דיברו על “החלום האמריקאי”. אז אולי החלום הזה הצליח יותר מידי, ולצעירים שנולדו עם הרבה פריבילגיות אין על מה לחלום? באין חזון ייפרע עם. מדברים על “החלום ושיברו”. ואולי החלום האמריקאי הצליח עבור מפונקיו יותר מידי? אולי השבר הוא ההצלחה?
קרל מרקס דיבר על הדת כעל “אופיום להמונים”. אך אם אין דת, או אין במה להאמין, אז נשאר רק האופיום? הפרוגרסיבים מדברים תמיד על מה שהם נגדו, והצעירים שהאמינו בהם יודעים היטב נגד מה הם. אבל בעד מה הם?
אחד המכורים הצעירים האלה הוא בנו של הפוליטיאי הוותיק, וכיום נשיא ארה”ב, האנטר ביידן. האנטר הוא דמות שלילית בכל הרמות: דיכאוני, מתערטל קבוע, צרכן זנות כפייתי, מסומם קבוע, וכדרך של צעירים רבים, הוא גם צילם את עצמו בכל המצבים האפשריים, שכן הצעירים האלה מאוהבים בעצמם, משום מה. הטיפש שמר אלפי סרטונים במחשב הנייד האישי שלו, ואחר כך שלח אותו לתיקון, ושכח לקחתו. המתקן במעבדת התיקונים, שהפך בנסיבות אלה לבעליו של המחשב האישי , נחשף לסרטונים, הוריד אותם לעצמו, ושלח למערכות תקשורת. זה היה ממש לפני הבחירות האחרונות, אנחנו כתבנו על כך, אך בתקשורת האמריקאית הוטלו דממת אלחוט וקשר שתיקה בנושא.
רק עכשיו צצים מידי פעם סרטונים פה ושם של האנטר בפעולה. צפינו בכמה סרטונים שאי אפשר לפרסם, שכן אלה סרטונים פורנוגרפיים. בכלל, נדיר שהאנטר זה היה לבוש: ברוב הסרטונים הוא עירום לגמרי, בחברת הנשים שהוא רכש, תמיד נערות ליווי, שצורכות איתו את הסמים. הוא “קנה אושר” באמצעות סמים, ו”קנה אהבה” באמצעות יצאניות, בריק המוחלט והאומלל של חייו. היתכן והוא “הדליף” בכוונה את הסרטונים שלו, כדי “לקנות תהילה”? ואכן, האנטר הוא “רוח התקופה” של בני דורו, שחלק מהם רואים בו מודל לחיקוי.
לכן, נטלנו רק את נושא הסמים שהוא עישן, בסרטון הזה שהכנו, עם אזהרת צפייה מסויימת. שימעו איך הקול שלו זהה בדיוק לזה של אביו:
החלום שהצליח יותר מידי, ומה שנשאר מהחלום האמריקאי. הנשיא ובנו של הנשיא, חורבות אנושיות. התמכרות בהיקף כזה לסמים אינה רק בעיה אישית, זו בעיה לאומית שיש לטפל בה כעניין לאומי. האנטר ביידן הוא סיפמטום של בעית זהות רחבה הרבה יותר ממנו, והחלום האמריקאי חיסל אותו.
5
כנופיות המהגרים:
כאשר מימשל ביידן התיר כבר ל- 3.5 מיליון מסתננים לא חוקיים להיכנס לשטח ארה”ב דרך הגבול הדרומי, חלק מהם שייכים לקרטלים ולמאפיות של סמים. באין מקורות הכנסה אחרים, מהגרים מצטרפים אל כנופיות הפשע האלה, שהשתלטו על מכירת הסמים במדינה, על הפשע המאורגן, הזנות וההימורים, ולכן הזינוק הכל כך גדול במהלך השנתיים האחרונות ברמת הפשע והסמים. מדובר בקרטלים מיומנים בנושא הסמים, לרבות ייצור, הפצה, וגרימת התמכרות עוד מדרום אמריקה, והם מחוברים ליצרני הסמים עוד במדינות המקור. לכן קל מאוד להשיג סמים מכל הסוגים בארצות הברית, והקרטלים הולכים ומתחזקים, עד שאי אפשר לשלוט בהם עוד. חלקם כבר מתחברים לוריד השיטה האמריקאית, “קונים” פוליטיקאים בתמיכה כספית בהם, וכך יש להם גם סוג של חסינות. הם נהנים כמובן מהפרוגרסיביות, שמדברת על חופש מוחלט וסמים חופשיים, ועושים בכך שימוש לרעה בזכות.
חלק מהמסתננים לארצות הברית הם מוסלמים שטסים למקסיקו, ומשם הם ממשיכים צפונה לארה”ב, תוך חציית הנהר רדוד המים. כאן מדובר במאפיות סמים, המחוברות לאפגניסטן, שבמהירות חזרה להיות יצואנית הסמים הקשים הגדולה בעולם, שכן לטאליבן אין מקורות הכנסה, האופיום לסוגיו חזר לזרום לארצות הברית, ומי שברח מאפגניסטן- אפגניסטן תגיע אליו גם לבית. הטאליבן, התומך באלקאעדה, מזקק את הסמים האלה, וזו הרי מומחיות אפגנית בת מאות שנים, ומייצא אותם דרך קרטלים ידידותיים בדרום אמריקה- לארצות הברית. ככל שיותר מתמכרים, הביקוש גדל, והתעשרותם של גורמי הפשע והטרור האיסלאמי גדלה.
אך במימשל ה”דמוקרטי” הזה המסתננים הם סוג של “קדושים”, שאסור לפגוע הם, ושום הגבלה שלהם לא תתקבל אצל הפרוגרסיבים. החירות הפכה לכיאוס.
6
סין מנהלת “מלחמת אופיום” הפוכה:
במהלך המאה ה- 19 הפיצה המעצמה האימפריאלית בריטניה את האופיום ברחבי סין כדי לגרום להתמכרות המונית, וזה היה כלי שליטה בסינים, שרבים מהם התמכרו לסם ולהזיות. בריטניה גם ניצלה זאת לגריפת רווחים עבור עצמה, כמובן.
כיום מנהלת סין מלחמת אופיום כזו נגד המערב, ובעיקר נגד ארצות הברית, בכיוון ההפוך. הסינים מציפים את ארצות הברית בסמים דרך הגבול הדרומי במטרה ברורה לגרום לניוון חברתי, ולצניחת הכלכלה והעוצמה האמריקאית, גם כנקמה, וגם כדי שהם עצמם ייהפכו למעצמה החזקה והמובילה בעולם, וזה קרוב, כפי שנראה בסרטון הזה (נתוני קרן המטבע הבינלאומית):
לא רק זאת, סין רוכשת שטחים חקלאיים בתוך ארצות הברית, ומורה לחקלאים שהיא שוכרת שם לגדל צמחים נרקוטיים, מהם הם מכינים את הסמים להפצה, ומבחינת הסינים יש להם צידוק מלא: מה שעשיתם לנו, אנחנו עושים עכשיו לכם. סצינת הפתיחה מתוך “היו זמנים באמריקה”, הגיבור האמריקאי מגיע לעשן אופיום במאורת סמים כזו בניו יורק, וזה בדיוק מראה דמותה של אמריקה כיום:
מקטרות האופיום הסיניות והארוכות האלה היו יפות ומעוטרות, ויש לי אוסף קטן של מקטרות אופיום סיניות ארוכות ומקושטות, מלפני לפחות מאה שנים. “היו זמנים באמריקה”? ובכן, זה עכשיו.
התאווה האירופית למוצרים הסיניים האקזוטיים בראשית המאה ה- 19 היתה אדירה: התעורר ביקוש עצום במערב אירופה לתה הסיני, למשי, ולפורצלן. הבריטים היו רוכשים כמויות גדולות מאוד של המוצרים האלה, כדי למכור אותם באירופה, אך הקיסר הסיני סירב לקנות דבר מן הבריטים במקביל. אין לנו צורך בשום מוצר שלכם, היתה תשובתו. כך היו האוניות של חברת “הודו המזרחית” הבריטית נוסעות לסין ריקות. בריטניה, מדינה שעושרה היה מן הסחר, לא היתה יכולה לסבול את המצב הזה.
הקיסר סגר לגמרי את ארצו למוצרים מערביים, הבריטים חיפשו נקודה חלשה בחומה הסינית המוחלטת הזו, ומצאו נקודה מחרידה: התאווה הסינית לעישון אופיום.
היו אלה הבריטים שהציעו “אופיום להמונים” (מכאן הביטוי) בסין, החל משנת 1825, ואלה אכן התמכרו בהמוניהם. התאווה לאופיום, שנתפס כבריא (הוא נקרא אז בסין “התרופה של אלוהים”) לא ידעה שובע, וכך היו האוניות מגיעות לסין עם מטעני אופיום, וחוזרות עם המוצרים הסיניים. במקום לשלם בכסף ובזהב, שילמו הבריטים באופיום, והיו מרוצים מאוד.
ככל שגברה ההתמכרות, כך שוריין הסחר הבריטי בסין. נוכח הנזקים החברתיים וההתמכרות ההמונית החליט לבסוף הקיסר הסיני לאסור על יבוא אופיום, אך הוא לא היה יכול לעמוד בביקוש. בסופו של דבר הגיעו סין ובריטניה למלחמה, היא “מלחמת האופיום הראשונה” (1839-1842), שבה השלטון הסיני נכנע, ונאלץ להסכים לחדירת הסחר הבריטית, ובתוך כך האופיום. הדבר הוכרע סופית במלחמת האופיום השניה (1856-1869), עד להרמת ידיים של השלטון הסיני.
מדוע הפסידו הסינים במערכות הצבאיות? משום שמיליונים רבים אצלם התמכרו לסם ולהזיותיו, והתנתקו מן המציאות. הם הפכו למנותקים, שרופים נפשית וגופנית; האימפריה הסינית הפכה למכורה.
מספרים ש- 90% מאצילי חצר הקיסר התמכרו בעצמם לאופיום, ורוב חיילי הצבא. התלות באופיום רק הלכה וגברה עם השנים, ובראשית המאה העשרים היו 70 מיליון מכורים באופן מלא לאופיום במדינה. להמונים לא היה מה לאכול בשל הרעב הכבד, אזי היו משתמשים באופיום המתוק במקום מזון. העניים עישנו כדי לשכוח את צרותיהם, והעשירים עישנו אופיום משעמום. במקרים רבים היו עניים שמכרו את ילדיהם כדי לקנות אופיום, ונשים עסקו בזנות המונית. האופיום נמכר ברחובות כמו גלידה, כך שגם ילדים התמכרו. רק מהפיכת מאו בשנים 1949-1952 שמה קץ לתופעה הנוראה הזו בכוח הזרוע, ובאופן מוחלט.
הבריטים לא הצליחו לעבור את חומת הקיסר, ולכן בנו חזית פנימית לפורר את המבצר, והצליחו. לא רק שהחלישו את החברה הסינית בהתמכרות לסמים אלא גם הפכו אותה לתלויה בהם באופן נרקוטי. זו היתה הנקודה החלשה של החברה הסינית, שנוצלה באופן ציני בידי מעצמות המערב.
7
“אתה זה מה שאתה אוכל”, והמתכונת שלי לחיים בריאים יותר:
המשפט הזה, של “אתה זה מה שאתה אוכל”, מובן כיום כשליטה עצמית של אדם על מה שהוא מכניס לפיו, אך מנסחי המונח, ההולנדי ג’ייקוב מולסקוט (Moleschott) והגרמני לודוויג פיירבך (Feuerbach), התכוונו שהאוכל מזרים את החומרים לפעולת המוח. “בלי זרחן אין מחשבות” כתב מולסקוט, וניירבך הוסיף: “האוכל הופך לדם, והדם הופך למוח, ולחומר ממנו עשויות המחשבות וההתנהגות”. “man ist, was man iBt” האדם הוא מה שהוא אוכל.
הגרמני וההולנדי התכוונו שהאוכל משפיע על דרך המחשבה שלנו ברמה הפיזית, וכיום אנו מבינים זאת ההיפך, שדרך המחשבה שלנו משפיעה על האוכל שלנו ברמה הנפשית, ואני מאמין אישית בשני המובנים, כמשלימים אלה את אלה: יש צורך לאכול נכון, כדי להיות בריאים ומאושרים יותר, בבחינת תרומת הגוף לנפש; ואם אנו בריאים ומאושרים יותר, נקפיד לאכול נכון, בבחינת תרומת הנפש לגוף.
כיוון שכך, אלה הכללים שקבעתי לעצמי כבר לפני שנים רבות לגבי מה שמכניסים לפה ולגוף, כדי לשמור על המכונה הקרויה “גוף האדם”, והמראה הצעיר שלו:
את הבוקר יש לפתוח עם לימון טרי סחוט בתוך כוס מים (רצוי שתיים); וכפית של שמן זית ישראלי איכותי, בכפית. זה טעים. חצי אבוקדו טרי בארוחת הבוקר – יתרון.
מעולם, בכל חיי, לא שאפתי אפילו שאיפה אחת מסיגריות או מוצרי עישון הרסניים למיניהם, וכיוון שתמיד הייתי בחברת אנשים שאינם מעשנים, גם לא נחשפתי לחומרים האלה. בנוגע לסמים, שזה נושא המאמר, ברור שלא התקרבתי לכך מעולם. בעצם, מעולם לא ראיתי סם כלשהו בכל חיי, ואני גם שמח על כך. לא מבין את האנשים המכניסים רעלים לגופם במודע.
אני שותה כבר שנים רבות רק מים, ולהערכתי כבר 20 שנים לא טעמתי אפילו משקה ממותק, שזה ממש רעל.
אני לא מתנזר מאכילת בשר, אך עושה זאת לעיתים נדירות, אולי פעם בחודש, בדרך כלל במסעדה יחד עם המשפחה. בשר אינו דבר בריא, ומי שלא יכול בלעדיו, שיסתפק בתדירות נמוכה.
כבר שנים שלא שתיתי חלב ניגר, ואני לא פוסל את מאכלי החלב, אך זה לא דבר בריא, ולכן יש לצרוך גבינות בתדירות נמוכה. הכל שאלה של מינון, ואפשר להסתפק במינון נמוך.
לא שותה אלכוהול, אלא רק באירועים משפחתיים. אני מאוד אוהב שמפניה, שאותה, אגב, אני מממן בעצמי.
רצוי שלא לאכול לחם תעשייתי לבן, אלא לחם מלא, ואני מעדיף לחם שיפון. לא פיתות.
מה שיש בו הרבה סוכר- הוא מחוץ לתחום (חוץ מפעמים נדירות, באירועים חברתיים חשובים, למשל), וכך גם לגבי מאכלים עשירים במלח (שוב, אוהב, אך לעיתים נדירות יחסית). הסוכר והמלח הם סוג של אויבים בלבן.
לא מתקרב לקפה לכל סוגיו באופן מוחלט, ומי שלא מסוגל, שיחליף את החלב שבנס קפה במשקה סויה. את הבוקר יש לפתוח בשתיית שתי כוסות מים, ובכפית של שמן זית ישראלי איכותי.
אחרי השעה שמונה בערב, לא לאכול כלל, ומי שמתקשה להתאפק (כמוני, למשל), אז שיאכל אחרי השעה שמונה תפוח או גזר. עם הזמן מתרגלים לזה, ולא מעמיסים על מערכת העיכול בשעות הלילה.
זיכרו: המזון שאנו מכניסים יכול להיות ידיד של הגוף, אך הוא גם יכול להיות האויב שלו, והמסלול לאובדנו. ואם אין את הגוף שלנו, אין לנו בעצם כלום.
לאחר שנתיים כמעט ללא יבול, שנתיים של קורונה – כאילו העצים חשו, השנה עצי הזית ממש כורעים תחת אשכולות הפרי. איזו שמחה, והמסיק יהיה אחרי ראש השנה.
8
קשר השתיקה סביב ההתמכרות ההמונית לסמים בארה”ב:
אכן, ב”תקשורת” שם יש דיווחים, אך זה לא מוצג כאיזה משבר לאומי חמור, שמחייב התגייסות רב מערכתית, כדוגמת הקורונה. כיוון שאין מערכת בריאות לאומית בארצות הברית, כפי שיש בהצלחה רבה אצלנו, הנושא נתפס כעניין של הפרט. ירצה, יתמכר לסמים; לא ירצה, לא יתמכר, זה לא עניין שלנו. אך אמריקה משלמת מחירים כבדים על המחלה החברתית הזו. אז מדוע השתיקה וההשתקה? משום שאמריקה חיה עדיין, משום מה, את התפיסה שהיא “האומה הגדולה מעולם”, ואם היא תודה במכת המדינה הזו, היא חושפת את מערומיה, ואת ההונאה העצמית בה היא חיה. אז מסתירים. המצב דומה גם באיראן, מדינה שיש בה אחוז גבוה של מתמכרים לסמים מכל הסוגים.
אמריקה לא מסוגלת להביט על גופה שלה במראה, משום שהמראה הנשקף לה שונה לגמרי ממה שהיא חושבת על עצמה. לכן, הם שברו שם את המראה, ואין דרך מה להביט.
המצב הזה טוב לפרוגרסיבים, המעוניינים להרוס את “אמריקה” החזקה”, ה”פריבילגית” בעיניהם, וההרסנית. כדי לבנות עולם אוטופי ושוויוני-בעיניהם, יש חובה להרוס את העולם הקיים, ואבוי לגישה החורבנית הזו. הפרוגרסיבים גם ממש לא מעוניינים בפתרונות הבעיה, של חזרה אל ערכי העבר, ולכן, משתיקים הכל.
הסברנו את דרך המחשבה הפרוגרסיבית ההרסנית בסרט המפורסם הזה:
9
המגמות דומות בישראל, אך עדיין רחוקות מאוד מן האל-חזור האמריקאי:
גם בישראל התחזקה התפיסה שמריחואנה זה טוב, ומתברר שהסמים קלים להשגה, אפילו בהודעת אס אם אס, והספקים מתחייבים להביא את האספקה “עד הבית”. בחסות ההשתלטות על התודעה, העסקנים אצלנו ויתרו, יש “לגליזציה” של סמים “קלים”, וכפי שראינו- גם לאלה השפעה הרסנית על צעירים, שאינם מבינים איזה נזק הם גורמים לעצמם.
חיזבאללה ומשטר בשאר אלאסד שרויים במשבר כלכלי כבד, וסחר בסמים הוא כלי עבודה מבחינתם. חיזבאללה מנסה כל הזמן להציף את ישראל בסמים, דרך השלכתם אל מעבר לגדר, חלקם נתפסים בידי מערכת הבטחון, וחלקם זורמים אל השוק. בני מיעוטים בישראל משתפים פעולה עם הכוונה הזו, תופסים את הסמים בתיאום מראש, ומזרימים אותם לכל חלקי ישראל. זה חמור, המדינה אמנם אינה מעלימה עין, אך הסמים זורמים בכוונת מכוון של חיזבאללה ושל גורמים פשיעה לבנוניים לפגוע בחוסנה של ישראל. עם הסמים הם מבריחים גם כלי נשק, בעיקר אקדחים.
סמים ונשק זורמים לישראל גם דרך גבול ירדן, ולעיתים הם מוברחים לירדן מ”סוריה”. המשטר הסורי וחיזבאללה עושים שימוש עצום בהברחת סם שנקרא “קפטגון”, שהוא סוג של סם ממריץ, הנצרך במדינות האיזור, ובעיקר במפרץ הפרסי. השיעים מפיצים את הסם לירדן, ומשם הוא מופץ הלאה. יש מדינות, ואולי כבר גם ישראל, שטוב למימסד אצלן שצעירים יושבים בבית ומתמכרים לסמים- זה פחות מעורר מחאה חברתית ומהומות, אך זה הרסני בסופו של דבר לאותם אנשים, ולאותה מדינה, וחברה.
סעודיה, סרטון מהחודש שעבר: השלטונות תפסו משלוח מוסלק של 14 מיליון כדורי קפטגון, שברוב המקרים מגיעים מסוריה או מלבנון דרך ירדן. זו מזימה ברורה לגרום לניוון חברתי בסעודיה, ובמדינות מוסלמיות אחרות. גם אנחנו חייבים להיות ערים לסכנות, ושום דבר אינו תמים כאן.
10
האם המצב בארצות הברית הוא, בכל זאת, הפיך?
ספק רב, אך תמיד יש להישאר אופטימיים, שכן אם רוצים ברמה לאומית, הכל אפשרי, אלא שהנושא בכלל לא נמצא על סדר היום הלאומי של האמריקאים.
ההצלחה יכולה להגיע רק דרך החזרה אל אורח החיים האמריקאי הישן והטוב, שכלל הסתמכות על אלוהים, השומר על החברה ועל הפרט ( In God we trust), תוך שמירת הריטואלים הדתיים שממלאים את היום במשמעות; חזרה לערכי המשפחה, שנחרבו בארצות הברית לגמרי; לאמונה בעתיד טוב יותר לנו ולילדינו; ולאמונה בקפיטליזם ובכוחו של הכסף, בשבילו ראוי להתאמץ. יש לחזור להאמין ברדיפה אחר האושר, כדרך חיים של שמחת חיים. אלא שכרגע, כל אלה נמצאים בכיוון ההפוך, בדרך למטה, ובמקומם מחכים הסמים. הם העתיד החדש, המזויף, הנרקוטי והממכר, עד להתרסקות.
ואם החלום האמריקאי הפך לחלום בלהות, כי הצליח יותר מידי, אולי חלום הבלהות ישאף יום אחד לחזור ולהיות חלום אמריקאי? רק אם החברה תשתנה- זה גם יצליח, אך הברירה האחרת היא שקיעה איטית, דקדנס, וחורבן חברתי.
ההתמכרות לסם – זו התגשמות פיזית, הנראית לעין, של יאוש.
